אני טוראי עמרי שמש, בן 18 מאבן יהודה, וממש לפני שבוע סיימתי את שלב הטירונות בחטיבת הנח"ל. נולדתי בישראל ובגיל צעיר מאד עברתי לגור עם המשפחה שלי בדרום אפריקה, במסגרת עבודתו של אבי כדיפלומט. למדתי שם בבית ספר אמריקאי בין הגילאים 12 עד 18, ביחד עם תלמידים רבים ונוספים מרחבי העולם. כשהגעתי לכיתה י"א, הייתי צריך להחליט האם אני מעוניין לחזור לישראל ולהתגייס לצה"ל, או להישאר בדרום אפריקה וללמוד בקולג'. מבחינתי, היה לי ברור שאני מתכוון להתגייס.

אמנם עברה כבר שנה מאז שהגעתי לארץ ועברתי הרבה שינויים משמעותיים בדרך, אבל אין ספק שיש הבדל ענק בין המקום שבו גרתי בדרום אפריקה לבין לגור בארץ - זה שני עולמות שונים לגמרי. אני קצת מתקשה ליצור קשר עם החברים שלי מדרום אפריקה כי יש בינינו הפרש של 12 שעות, אבל אני לא מתחרט לרגע שאני כאן. 

בדרום אפריקה גרתי בקהילה ישראלית, ואפילו שהנערים הישראלים שם כמעט ולא חוזרים לישראל כדי להתגייס, תמיד ידעתי בתוכי שאני ארצה להתגייס. אבא שלי היה לוחם בצה"ל, וגם כל הדודים שלי היו לוחמים שגם שירתו בנח"ל, כמוני. כיוונתי לחטיבת הנח"ל שהיא בין חטיבות החי”ר המובחרות, והיה לי ברור שאני רוצה להגיע הכי רחוק והכי גבוה שאפשר. הגעתי לגדס”ר נח”ל (גדוד סיור), ואין מאושר ממני על כך.

אין ספק שהטירונות הייתה קשה,  אבל מה שהרים אותי וחיזק אותי הוא בעיקר האנשים האיכותיים. יש לי פה אחלה חבר'ה, אנחנו צוות מלוכד וזה מגניב. יש איתי מגוון רחב של אנשים ממגוון אוכלוסיות שונות, ומכל הקשת הרחבה של החברה הישראלית וכולנו כאן ביחד.  אני יודע שעכשיו, כשמגיע שלב האימון המתקדם, הולך להיות קשה יותר והציפיות מאיתנו עולות, אבל אני אעשה את מה שמוטל עליי לעשות ואני אעשה את זה הכי טוב שאני יכול, ביחד עם חבריי.

// טוראי עמרי שמש
 

Your email was successfully saved