אני סמל דוד שחר, גדלתי בבית חרדי ובגיל 15 עזבתי את הבית ואת הלימודים, התחלתי חיים עצמאיים ועשיתי כל מה שרציתי.
בגיל 18 קיבלתי שיחה טלפון ששינתה את חיי - אמרו לי שאני מתגייס לחוות השומר. בהמשך הגיעו אליי שתי מפקדות מחוות השומר לפגישה וכבר אז אמרתי להן שאני לא הולך להגיע ושזה לא בשבילי. שמעתי על המקום סטיגמות שונות ואמרתי לעצמי שאני יכול לעבור גיוס רגיל. 

הגעתי לבקו״ם ואחרי כמה שעות מצאתי את עצמי במעצר על התחצפות וחוסר משמעת. בשלב מסוים הגיעה מפקדת המעצר, לא הבנתי מה היא רוצה ולא שמעתי לפקודות שלה. מהר מאוד מצאתי את עצמי בדרך לחוות השומר. הגעתי ואמרתי לעצמי שאתן לשירות הצבאי הזדמנות, אבל פתאום גיליתי כמה קשה לי המשמעת והמסגרת. המשכתי ככה שלושה שבועות והיה לי קשה.

באחד הימים ירדנו לשטח, למטווחים, שם החלטתי סופית שצה״ל זה לא בשבילי. חשבתי על כל הדברים שיש לי בחוץ; על החברים שקיבלו פטור משירות ועל כל מה שאני מפספס. בלילה החלטתי לברוח אבל מצאו אותי, ובבוקר לאחר מכן לא קמתי להשכמה. הייתי נחוש לעזוב את צה״ל ויהי מה. 

הגעתי לשיחה עם המ"מ שלי, בשיחה אמרתי לה שאני לא רוצה להיות יותר בצה״ל ושהשירות הוא לא בשבילי. בסוף השיחה לקחתי את הנשק והנחתי אותו על הרצפה, פשטתי המדים, נפטרתי מהדסקית ומהחוגר והתחלתי לרוץ. לא ידעתי לאיפה אני רץ אבל בסופו של דבר הגעתי לתחנת אוטובוס ונסעתי הביתה.

אחרי שבוע החלטתי לחזור לצה"ל בתקווה להיכנס לכלא ולקבל פטור. שפטו אותי לעשרה ימים בכלא. כשסיימתי, הלכתי הביתה וחזרתי לצה״ל לאחר שבועיים עם אותה המטרה - פטור משירות. ישבתי עוד זמן בכלא ולבסוף הגעתי לוועדת התאמה לשירות צבאי שהחליטה שאני כשיר לשירות. ברחתי שוב, הפעם לארבעים ימים. עברתי עוד זמן בכלא ו-ועדת התאמה נוספת מול מפקד הבסיס. הוא ביקש ממני להגיע ביום ראשון לבסיס רק לארבע שעות וזהו, חשבתי שזה יעזור לי עם הפטור והסכמתי.

ביום ראשון הגיע מפקד ממחלקת קרביים של חוות השומר לדבר איתי. הוא שאל אותי האם אני רוצה לשרת, סיפרתי לו שבעבר רציתי לשרת שירות קרבי אבל אני לא מצליח להסתדר עם המסגרת הצבאית. הוא בתגובה סיפר לי על ההתמודדות האישית שלו ועל איך שלא ויתר לעצמו בשירות הצבאי למרות הקושי. אחרי שיחה איתו ועם עוד כמה גורמים מחוות השומר התחלתי להשתכנע להישאר בשירות, למרות שרוב החברים שלי אמרו לי שאני לא מתאים לזה. 

שמתי לעצמי מטרה להגיע לקרבי לא משנה מה יקרה ולא להישבר. שאלתי את עצמי ״למה חיילים אחרים שומרים עליי ועל המשפחה שלי ואני לא?״ החלטתי שעכשיו תורי להחזיר למדינה ולשמור עליה. עברתי טירונות שנייה והגעתי למחלקת קרביים, משם הגעתי לחטיבת גולני ולבסוף סיימתי את ההכשרה בהצטיינות כמצטיין מופת.

תמיד שואלים אותי, איך עשיתי שינוי כזה? 
אני תמיד עונה ״הציבו לכם מטרה, לא משנה אם יש ירידות או עליות. בסוף תגיעו ותראו לעצמכם שאתם יכולים״. 
אני באמת מאמין שבלי חוות השומר וכל מה שנתנו לנו שם לא הייתי מצליח. אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים שתמכו בי בחוות השומר, נותנים לכל חייל הזדמנות להצליח ולא מוותרים על אף אחד בעולם. 

בנוסף, תודה אישית למפקד בסיס והמפקדות שלי, בלעדיהם אני לא יודע איפה הייתי היום. אחרי חווית ההצלחה שלי שם הרגשתי שאני מוכן לכל אתגר. "בזכות האמונה באדם" זה לא סתם משפט, אם רוצים משהו צריך רק להאמין בעצמנו. את אותו הדבר אני אומר למתגייסים החדשים לחטיבת גולני - יהיו רגעים קשים אבל אל תוותרו, שימו לכם מטרה ותעמדו בה, תראו לעצמכם שאתם יכולים לעשות הכל. מחכה לכם ולראות אתכם מצליחים, בהצלחה! 

לטור של מפקד בסיס חוות השומר, סא"ל סמואל בומנדיל >>
התמונה באדיבות דובר צה"ל
// סמל דוד שחר

Your email was successfully saved