קוראים לי ליאור טפיארו, ואני בת 20 מעפולה.
גדלתי והתחנכתי בעיר, יחד עם ארבעת אחי הגדולים ושני הורי המדהימים.
בילדותי לקחתי חלק בתנועות נוער, תחילה בנוער העובד והלומד ולאחר מכן בצופים, ואלו עיצבו את האופי שלי בצורה משמעותית. שם למדתי שיחסי אנוש וכבוד האדם זה ערך עליון, דבר שעד היום מלווה אותי בשירותי הצבאי.

בכיתה י' הדרכתי חניכות בכיתה ד' ומאז ידעתי שהמטרה שלי בשירותי הצבאי תהיה לחנך ולהוביל - להיות מפקדת!
כאשר קיבלתי את השיבוץ להיות לוחמת מעברים, התחלתי לחקור ושאלתי חברים. שמעתי הרבה דברים על התפקיד, אבל ידעתי שהרוב זה סטיגמות ושיש הרבה מעבר .
כשהגעתי לטירונות ולקורס, הייתי בשוק. פתאום צריך לענות ב"הקשב המפקדת" ולעמוד בזמנים, אך לאט לאט הסתגלתי ונהנתי מחוויה מדהימה. הבנתי שהכל בראש ואין שום דבר שלא אוכל לעשות כל עוד יש בי כוח רצון, והכרתי חברות וחברים לכל החיים.

למדתי מהו תפקיד לוחם המעברים וכמה הוא חשוב ומשמעותי, ולשמחתי הרבה שובצתי בגדוד "ארז" האמון על הבידוק הבטחוני במעברי עוטף ירושלים, יחד עם החברות המדהימות שלי .
במשך שנה עמדתי בכל יום במעברים, בכל תנאי מזג האוויר, וביצעתי את הבידוק הבטחוני במטרה להגן על תושבי מדינת ישראל ולמנוע כניסה של שוהים בלתי חוקיים, אמצעי לחימה וסחורות בלתי מורשות לעורף המדינה, תוך שמירה על כבוד האוכלוסייה שעוברת במעבר.

אחד האירועים המשמעותיים שחוויתי בשירותי היה תפיסת סכין במעבר קלנדיה בחג הפסח, כאשר בת מיעוטים ניסתה להסליק סכין בין חפציה ולבצע פיגוע בשטח מדינת ישראל. באותו מקרה הבנתי עד כמה התפקיד שאני עושה משמעותי, ולמרות שבאותו הרגע קצת פחדתי, הרגשתי סיפוק עצום שהצלחתי להגן על התושבים. 

לפני כשבוע סיימתי את קורס המ"כים של לוחמי המעברים, במהלכו למדתי המון על עצמי ועל הערכים שחשוב לי להעביר לחיילים שלי, והיום אני גאה להיות מפקדת באותה הפלוגה שממנה הגעתי ולהגן על התושבים יום יום.

התמונות באדיבות דובר צה"ל
// ליאור טפיארו

Your email was successfully saved