אני קרן מזרחי, תצפיתנית בחיל האיסוף הקרבי בגבול רצועת עזה, ומסיימת שירות של שנתיים בחמ"ל יפתח בגזרת החטיבה הצפונית של אוגדת עזה. לקראת השיחרור, הנה קצת מהחוויה שלי בשנתיים האחרונות בתפקיד הכי שנוי במחלוקת בצבא:

נתחיל מתקופת המיונים, שללא ספק מלחיצה ביותר. אחרי חודשים של מיונים בחיל המודיעין שבסופו של דבר לא צלחו, קיבלתי לבסוף את השיבוץ המיוחל – תצפיתנית. נתקלתי בלא מעט הערות עוקצניות, מבטים מזלזלים וחוסר הערכה ברגע ששמעו איזה שיבוץ קיבלתי. כך אני, ורוב התצפיתניות במדינה ככל הנראה. 

המשותף לכל המזלזלים הוא שאף אחד מהם לא שירת שנתיים כתצפיתנית, ואפילו לא הכיר בחורות שחוו את התפקיד בעצמן. בהחלטה אחת חשובה בחרתי שלא להקשיב למי שלא חווה זאת על בשרו, והתחלתי לחקור בעצמי. דיברתי עם שלוש תצפיתניות שונות מגזרות מגוונות, וכולן גרמו לי להבין באופן חד משמעי שאני רוצה להתגייס להיות תצפיתנית ובכל הכוח. 

ב-7.8.16, יום הגיוס, נפרדתי מההורים, עליתי על מדים, לקחתי תיק עמוס בציוד ועליתי לאוטובוס לסיירים, לתחילת הטירונות. הטירונות של תצפיתנית משולבת עם קורס, כאשר אורך ההכשרה סה"כ הוא כשלושה חודשים. אלו ללא ספק שלושה חודשים מאתגרים, אך גם מהנים ומעצבים. מעבר להיכרות ראשונית עם התפקיד את חווה היכרות מחודשת עם עצמך, עם היכולות שלך, עם הערכים שחשובים לך, את לומדת להסתדר בתנאים פחות נוחים ועם בנות שלא הכרת מעולם. 

כמו הלמידה העצמית, כך גם הלמידה על התפקיד החדש מאתגרת ולא פשוטה בכלל, לומדים בקורס על מערכות שונות, קריאת מפות ושלל מיומנויות שלא היו לאף אחת לפני קורס התצפיתניות. 
החלק הכי משמעותי בקורס בעיניי הוא ההכנה לחיים בחמ"ל, וחינוך כבר מתקופת ההכשרה לחיים בשותפות, התחשבות וחברות. תצפיתניות הן בראש ובראשונה חברות, כל התפקיד בנוי ומושתת על ערכי חברות והתחשבות בזולת ולכן ההכנה לכך חשובה כבר משלב מוקדם. 

בסוף ההכשרה נערך טקס סיום עם המשפחה והחברים, כשכל התצפיתניות שלוקחות חלק בטקס, אבל כולן, כבר מאוהבות בתפקיד עד מעל הראש. אין אחת שלא רוצה לעלות לקווים בסוף ההכשרה המגבשת בסיירים. בשבילי באופן אישי הטקס היה אחד הימים היותר מרגשים שחוויתי, כשבסופו קיבלתי את תג היחידה שלי- גדוד 414 קו עזה.

בגדוד 414 תצפיתנית יכולה להשתבץ ב-4 חמ"לים ו-6 בלונים שונים. אני ביקשתי להגיע לחמ"ל יפתח, הצפוני ביותר, על גבול הרצועה, וכך קיבלתי. 

היום הראשון בחמ"ל יפתח זכור לי היטב. יום שלישי, 50 בנות רועשות, וחמ"ל אחד קטן. התחנה הראשונה היא שיחת היכרות עם קצינת החמ"ל וקבלת שיבוץ נוסף - על איזו עמדה יחפפו אותי בחודשיים הקרובים, או במילים אחרות, איזו גזרה תיכנס לך ללב בשנתיים הקרובות. מאותו רגע מתחילה תקופת החפיפה, התקופה הכי קשה בשירותה של תצפיתנית. המטרה היא ללמוד את הגזרה במשך כמה חודשים ברמה הכי גבוהה שיש ולעבור שני מבחנים שבסופם תהפוך לתצפיתנית מוסמכת ותשב במשמרות עצמאית.

המשמרות הראשונות שלי היו נקודת תפנית ענקית בשירות, קיבלתי המון ביטחון ותחושת הסיפוק ממה שאני עושה התעצמה יותר ויותר. זוהי נקודת הזמן שבה את מבינה שכל העבודה של החודשים האחרונים השתלמה, את מבצעת כרגע את אחד התפקידים הכי חשובים בצבא. ככל שישבתי עוד ועוד משמרות, התמקצעתי בשטח ולמדתי דברים חדשים, כי הלמידה של תצפיתנית לעולם לא נגמרת. 

החיים בחמ"ל תצפיות מורכבים משני פנים חשובים – המבצעי והחברי. אלה הם שני דברים שמשפיעים אחד על השני באופן ישיר. חמ"ל לא יכול להתנהל מבצעית אם אין קשרי חברות טובים בין הבנות ולהיפך. החברויות שנרקמות בחמ"ל הן חברויות שלא נוצרות בתפקידים אחרים לבנות בצבא, בעיקר בגלל התלות שלנו אחת בשנייה בעניין המשמרות. 

אם תשאלו תצפיתנית שיוצאת הביתה לסופ"ש עם מי היא תיפגש רוב הסיכויים שהתשובה תהיה עם החברות מהחמ"ל שלה. אנחנו האמא והאבא אחת של השנייה כשאנחנו בבסיס, תומכות אחת בשנייה בכל דבר, לטוב ולרע, ולכן זה מרגיש יותר כמו משפחה מאשר קבוצת חברות טובות. 

בנוגע למבצעי, תצפיתנית חייבת להיות מרוכזת ודרוכה במשך ארבע שעות ברצף בזמן המשמרת שלה, ולעשות זאת פעמיים ביום. בגזרת עזה באופן ספציפי יצא לי ולחברותיי להתמודד עם לא מעט אירועים, פצמ"רים ולילות לבנים. תפקידנו הוא לדאוג לבט"ש 24/7, אבל ברגעים הקריטיים הללו שאליהם נערכנו כל השירות, זה הזמן שלנו לבצע את המשימה שהוכשרנו אליה בצורה הכי טובה ומדויקת שאפשר – לתת התראה לאירוע בזמן ולמנוע מגע בין מחבל לאזרח. 

אירוע במשמרת שלך, אירוע שאת מנהלת, זו ללא ספק נקודה מכוננת בשירות של תצפיתנית. בין אם האירוע טוב או לא, כאן המשמעות שלך בגזרה נכנסת לתודעה בצורה חזקה יותר ואת מבינה עם מה את מתמודדת, למה את מתכוננת, ולשם מה את משפרת את עצמך בכל משמרת בכל יום.

ובנימה אישית, לכל התצפיתניות העתידיות שעומדות להתגייס בקרוב, התפקיד הזה זו המתנה הכי גדולה שאתן הולכות לקבל. תשתדלו להתעלם מהמילים והמבטים שאני בטוחה שאתן מקבלות בימים אלה, ותבחרו ללכת עם החלטת הצבא ולהגיע לסיירים עם ראש פתוח וחיובי. יש משפט שאומר "מלימון תעשה לימונדה", אז גם אם רצית להיות מדריכת חי"ר או חיילת ב-8200, קחי את ההזדמנות שקיבלת בשתי ידיים ונצלי אותה כמו שצריך. 

לא משנה כמה קשיים יש בדרך, אם תבחרי לעשות את הכל בחיוך – השמיים הם ממש לא הגבול. מבטיחה שאם נדבר בעוד שנתיים את תהיי גאה להסתובב עם מדי התצפיתנית ברחבי הארץ. 
אני ללא ספק זכיתי.

התמונה באדיבות דובר צה"ל
// סמל קרן מזרחי

Your email was successfully saved