עונת החתונות בפתח, ואין דבר מרגש ומבאס זמנית מחתונה של חבר טוב. מרגש, כי זה חבר טוב כמובן ואיזה כיף שהוא מצא את האהבה שעושה אותו מאושר. ומבאס, כי מיד אחרי החתונה הוא יהיה קצת פחות חבר.

בכל מקרה, כשפוקסי, חבר מהתיכון, שאל אם אני רוצה להיות המלווה שלו בחתונה, הסתכלתי עליו בשוק ואמרתי: "מה אתה ילד? מפחד ללכת לבד לחתונה שלך? זו כולה אשתך יא אפס”.
אחר כך הוא הסביר לי שמלווה זה בעצם שושבין וזרמתי איתו. 

להיות שושבין זה לא כזה מסובך, להיות חתן לעומת זאת יכול להיות קשוח. אתה עושה כל מה שהכלה אומרת לך, בזמן שאתה משחק אותה כאילו זה רעיון שלך. אז בתור שושבין טוב דאגתי להכל והורדתי לפוקסי את אפליקציית Wedit, כדי שהיא תעשה את כל העבודה של הארגון והמעקב אחרי המשימות ולנו ישאר זמן להנות. 

הנה לדוגמא, רשימת הדברים שהיינו צריכים לעשות ביום החתונה:

1.    להגיע לפוקסי באיחור.
2.    להזמין משהו לאכול.
3.    לנצח אותו בפיפא בזמן שהכלה מתארגנת.
4.    לשאול “נו כמה זמן לוקח??” כאילו איכפת לנו, ולהתחיל עוד משחק.
5.    לצחוק עליו כי הוא מפסיד וכי חשוב להרגיל את החתן להיות נחות יותר. 
6.    לקחת את הרכב למאפרת כדי שאנשים ידעו לצפור לנו בכביש.
7.    ללכת עם החתן והכלה לצילומים ולשחק אותה שזה לגיטימי וטבעי מאוד שיש חתן וכלה באמצע חורשה נטושה לאור שקיעה. 

אבל גם בתור שושבין יכולות להיות הפתעות. לדוגמא, קניתי את החליפה רק יומיים לפני, ורק בלילה האחרון גיליתי שבטעות קניתי חליפה כמו של החתן. ואם כל זה לא מספיק, גיליתי שאני צריך לקום ממש מוקדם, כי יש יום שלם של ארגונים. כשסיימנו עם כל הסידורים, הגיע הרגע שבו הולכים לאולם. פה מתחיל הכיף האמיתי של השושבין הממוצע, במיוחד כי בתור השושבין, זכיתי להחנות בחניה הכי טובה באולם, לאכול מהאוכל של קבלת הפנים לפני שיש בכלל פרצוף אחד שצריך לקבל, ולקבל גישה מלאה לכל האורחים בחתונה, ובמיוחד לחברות של הכלה. נפלא.

אבל אם אתם חושבים שחיי השושבין הם  חיי תהילה וזוהר, אז שתדעו שעם כוח גדול באה אחריות בינונית, והתפקיד של השושבין מביא איתו גם תחושת מחוייבות שממשיכה לאורך כל האירוע. לדוגמא, בחופה הרגשתי מחוייבות להקשיב לכל מה שהרב אומר, וכשפוקסי שבר את הכוס, הרגשתי מחוייבות למחוא כפיים יותר חזק מכולם. לא סתם קוראים לזה באנגלית Best Man, אתה צריך להיות הטוב ביותר בהכל, גם במחיאת כפיים.

גם הרגשתי מחוייב לרקוד כל הזמן, לוודא שכולם שמחים, לוודא שהחתן שותה ונהנה, אבל גם שהוא אוכל מספיק כדי שהוא לא יקיא. לוודא שתהיה ברכה מגניבה מכל החבר’ה, וגם שלכולם יש איך לחזור הביתה.


בסוף החתונה, כשהגוף שלי  בכוחותיו האחרונים, ובחזיונות שלי התחלתי לדמיין שכולם מסביבי מיטות, פוקסי הגיע ואמר לי- "תודה". זה היה רגע מרגש של נפילת מתח אחרי כל היום הארוך הזה. אמרתי לו שהעונג היה שלי, ואז הוא אמר לי שאני כזה אחלה גבר ושהוא אוהב אותי. הסתכלתי עליו בחיוך ואמרתי לו “איזה כיף שאני כותב את הפוסט הזה ויכול להמציא מה אתה אומר אה?” והוא ענה לי “כן אחי, אתה מלך והרבה יותר טוב ממני בפיפא”.

נפרדתי מפוקסי ומהכלה היפה שלו לידור ונכנסתי לרכב המקושט שלי בשביל לנסוע הביתה. כל הדרך חשבתי על החתונה ועל מה שעברתי. חשבתי על האוכל שלא אכלתי, על החופה, על הצחוקים במהלך היום ועל החברות עם פוקסי. אבל הכי חשוב, חשבתי על זה שהייתי כל כך עסוק בשטויות של השושבין ששכחתי לשים לפוקסי כסף בכספת.

דווקא חסכוני העסק הזה של השושבינים.


// איתן שטיינקורט

לעוד איתן >>

רוצים לנהל את החתונה במקום שהחתונה תנהל אתכם? 

להורדת אפליקציית wedit לאייפון לחצו כאן >> 
להורדת אפליקציית wedit לאנדרואיד לחצו כאן >>
 

Your email was successfully saved