אני יודע איפה לא הייתי בקיץ האחרון. רציתי להגשים חלום ולטוס לאחד מהפסטיבלים המטורפים באירופה, לרקוד ולהתחשמל מהאווירה יחד עם עוד אלפי צעירים. המוזיקה האלקטרונית הפכה עם השנים לחלק משמעותי בחיי. אותה מוזיקה מצליחה לעתים לחדור אצלי למח העצמות, לעורר ולהקפיץ כל תא בגוף. ביולי היו שלושה פסטיבלים בהונגריה שמשכו אותי במיוחד, עם הרכבים אהובים. לא מצאתי שותף לנסיעה והחלטתי לדחות לפעם אחרת.


החלופה הייתה לצפות בפסטיבלים ביוטיוב, לספוג קצת אווירה במשך שעות שהצטברו לימים. ביום שישי האחרון נסעתי לאילת עם שני חברים לרקוד בסופ"ש שבשיאו מנגן דיג'יי טייסטו האגדי, הגשמת חלום. החברים מומחים ותיקים למסיבות מהז'אנר ואני כטירון התכוננתי לרקוד עם ג'ינס ונעליים אלגנטיות. קיבלתי את הטיפ החשוב מכל: לרקוד עם בגדים נוחים ונעלי ספורט! רכשנו כרטיס משולב להופעות בשישי ובשבת. ביום שישי בצהריים החל לרדת גשם במרכז.


2013-10-19 16.16.01


נסענו ברכב, השארנו את המשקעים מאחורינו והנוף התחלף למדברי, על רקע מוזיקה של טייסטו שהכניסה אותנו לאווירה. בדרך לאילת עוצרים בארומה. לסנדביץ' לא היה טעם, לאייס כן. הגענו להוסטל עם הזריחה של הירח. הסיבוב הקצר לאורך הטיילת הרגיש לי כמו מסע בזמן, כאילו אני חוזר ארבע שנים אחורה. דבר לא השתנה מאז הביקור האחרון. אחרי סעודת דגים ומקלחת התחלנו את המסיבה בחדר. בחצות התחלנו לתדלק אלכוהול על רקע מוזיקה אלקטרונית, דיברנו וצחקנו. הגיע הזמן לרקוד אז נסענו לחוות הגמלים והרמנו כוס "לחיים" לפני הכניסה. הרחבה הייתה די צפופה ומוצפת בילדים, לדעתי חלקם מתחת לגיל 18.


אווירה לא מדהימה, לא מכבדים את המרחב שלך ודוחפים אותך, כולל בחורות אגרסיביות. כל כך לא נשי. הנערים צורכים משקה חריף "אווז אפור" עם משקה אנרגיה "שור אדום" ומתנהגים כמו חיות. לא ממש הפריע לי כי ציפיתי לזה וגם התרכזתי במעגל שיצרנו. כן הפריעה לי המוזיקה. על הבמה תיקלטו דימיטרי וגאס ולייק מייק, תקליטנים נחשבים שהופיעו מול מאות אלפים בפסטיבל "Tomorrowland" בבלגיה. הייתי בהרבה מסיבות בחיי ורקדתי לא מעט, לא רק בחתונות. כזה רצף של מוזיקה מדכאת לא זכור לי. היו מלא להיטים חזקים אבל הכל נוגן כקטעי מעבר של מקסימום שתי דקות עד למיקס הבא. שיר מתחיל להקפיץ אותך ואז נחתך לפני שהספקת לשאול את המשפט "קפצת פעם מהגשר באילת?" בדרך לטייסטו עוצרים בוגאס.


דימיטרי עשה שכונה. חזרנו לישון עם ציפיה למחרת, "בחיפוש אחר זריחה". אחרי ארוחת בוהריים וטבילה בים האדום שיחזרנו את הריטואל שלפני הריקודים. לפני שקיעה הגענו כמעט ראשונים לאותה רחבה, הפעם כמעט ריקה, לחימום עם התקליטן יובל זך. היה ממש חזק. המקום התמלא באוכלוסיה אחרת, יותר בוגרת. אין לי שעון אבל בדיוק מעל הבמה ראיתי את הירח מגיח לאיטו. להמשך החימום עלה התקליטן הצעיר דני אווילה. על מסך ענק מאחוריו הוקרנו סרטונים שלו. מחזה פאתטי הגובל בנרקיסיזם. היה טוב יותר מוגאס אבל בשלב מסוים הוא התחיל להתיש, כל רבע שעה הייתה ספירה לאחור והוא שאל "Are you ready?".


כן, נולדתי מוכן וגם עכשיו אני מוכן... שיפנה את הבמה. בשעה טובה טייסטו עלה לבמה, צנוע, חייכן, אנרגטי עם נפש צעירה ומנגינה תמידית בלב. ההתחלה כללה שירים חדשים אליהם אני פחות מתחבר. כעבור חצי שעה הגיע שיא הרגש. שירים "שגדלנו עליהם" התנגנו ואנחנו באוויר. הירח כבר במעלה השמיים. הזמן טס כשנהנים. המוזיקה חודרת לעצמות. הבחור גאון וכשרוני ברמה נדירה. התקפלנו הביתה אחרי שש שעות ריקודים ברצף! מצד אחד ציפיתי אפילו לקצת יותר אדרנלין, מצד שני היה קשה להירדם כי המסיבה המשיכה לי בראש. הייתה חוויה בלתי נשכחת עם טעם של עוד. מי פנוי להרקדה?


Crowd of fans listening to their favorite performer at concert

// יונתן קישקה

Your email was successfully saved