תגית: מהוזה

11791990_1023454127678556_8179404667538438708_o copy

הקאמפ של הלייף

מחר זה קורה. היום שכולם מחכים לו אבל מצד שני רק מחכים שהוא ייגמר. ישיבה מתחילה בחצות, תגיעו. חושפים את הנושא והקבוצות, אני בכחולים והחברה הכי טובה שלי היא הקפטן של הקבוצה. אין לי ברירה אלא לתת את הכל. מחר מנצחים!

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מחנה קימאמה

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מחנה קימאמה

אני קמה אחרי שעות שינה בודדות ויוצאת אל הקרב חמושה בכל דבר כחול שהצלחתי למצוא. אני גמורה מעייפות, הרגליים בקושי סוחבות אותי, בחוץ חם כמו בגיהנום. זה הולך להיות יום ארוך. כל היום יש תחרויות ואני מנסה לעזור איפה שאפשר ולהביא מה שצריך. רצה ממקום למקום כדי למצוא נצנצנים, אל-בד כחול וסיכות לשדכן (רגע, מי לקח לנו את השדכן?!). הולכת לודא שאף אחד לא עולה על השולחנות בחדר אוכל. צורחת מורל ומנסה להרים חניכים רדומים מהרצפה. קדימה, כולם להוציא בקבוקים ולשתות מים. ואיפה הכובע שלך ילד? מחפשת דרכים יצירתיות להכין פאת אפרו לרקדניות, מוצאת את עצמי דוחפת נייר גרוס לתוך בד שחור וזה יוצא נורא. נזכרת שהבטחתי שאקנה לשותפה לחדר מרכך אז אני נוסעת רגע לסופר הקרוב. מבינה שכולי לבושה כחול ונכנסת להחליף בגדים לפני שאני יוצאת ככה לעולם שבו לא כל יום רואים אנשים באמצע מלחמת-צבע. חוזרת ישר לתוך ארוחת ערב, כולם כבר מרוטים והאירוע המרכזי עדיין לפנינו. חייבים לתת בראש. אני בטירוף, לא מוותרת על הניצחון הערב. 

עמוד הפייסבוק הרשמי של מחנה קימאמה 2

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מחנה קימאמה

קצת לפני הסיום אני הולכת לשירותים, כל הדרך אומרת לעצמי כמו מנטרה שזה רק מחנה קיץ. בלב אני יודעת שאם שוב אפסיד המחנק בגרון יכניע והדמעות לא יזכרו שהכל משחק. בשבילי אלה החיים.

רגעי ההכרזה מתקרבים והמתח בשיאו, כולנו מחזיקים אצבעות. 

ניצחנו!! 

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מחנה קימאמה

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מחנה קימאמה

במקרה הזה, "זר לא יבין זאת" הוא לא עוד קלישאה. כל כך קשה להסביר מה זה קימאמה למי שלא מכיר וחווה. איך מתחילים לספר על קימאמה סטאר ובנקוויט, מה זה סלטרון או מכבייה, דאנס סשן, סונג סשן, קרייניג סשן ועוד. למה אנחנו שומעים כל יום את אותם השירים, הולכים בתחפושות בלי סיבה וצורחים מורל בכל הכח שמונים פעמים ביום? איך מתארים 400 אנשים בכל הגילאים רוקדים בחדר אוכל לצלילי פיו-פיו או פיצ'י-פיצ'י, מזיעים, צוחקים ומתחבקים? ובעיקר קשה להסביר למה אנחנו מתלוננים כל הקיץ על מר גורלנו, על שעות העבודה הבלתי אפשריות, השכר הזעום ועל האוכל הנורא, אבל מרגע שכף רגלנו דרכה מחוץ למחנה (טוב, אולי יום-יומיים אחרי) אנחנו כבר לא יכולים לחכות שיגיע הקיץ הבא? 

בדיוק לפני שנה פרסמתי את הפוסט הזה. גם אז הייתי באותה נקודה, קבלת הכאפה של חזרה למציאות אחרי כמעט חודשיים בבועה. בשלושת הקיצים האחרונים שלי אני עובדת בקאמפ קימאמה. השנה הכי קשה לחזור. 

כי בקימאמה אומרים כל דבר לפחות בשתי שפות, כדי שלא יהיה אף אחד שירגיש בחוץ. בקימאמה מוצאים את הדרך להגיע לכל אחד, גם אם זה נראה בהתחלה בלתי אפשרי. בקימאמה הילד הכי מגניב בכיתה שתמיד מסתכל מהצד, ימצא את עצמו קופץ וצורח משמחה כשהקבוצה שלו תנצח. בקימאמה לא מוותרים על מסורות, גם אם כבר מזמן שכחנו למה הן התחילו ולא מוותרים על ילדים, גם אם הם חושבים שהם רוצים הביתה. בקימאמה עובדים, אוכלים, ישנים, בוכים וצוחקים עם אותם אנשים, שבלי לשים לב הופכים למשפחה שלך.

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מחנה קימאמה

מתוך עמוד הפייסבוק הרשמי של מחנה קימאמה

בלי לחשוב על מה שקורה בחוץ בלי לקרוא חדשות או לדבר עם חברים מהבית. בקימאמה אני יכולה להיות אני.

// לי לזר

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







11350906_10153334365743896_7401421630811113807_n

עוד אחד לשנה הבאה

היום לפני שנה הייתי אותו הדבר. אותו הדבר אבל קצת אחרת. מישהו לקח את הקוביות ושיחק איתן. הקפיץ אותן מצד לצד בתוך כלי מתכת, כמו של משחקי קלפים. אחר כך הטיל אותן על השולחן.

אני של לפני שנה התחילה להתאהב במישהו אחד, אבל בעצם בעצמה. אחר כך כמעט התחילה להתאהב במישהו אחר. אבל עדיין נשארה אני. אני של לפני שנה עדיין לא התאהבה בעצמה. אני של אחרי שנה עדיין לא מאוהבת בעצמי, אבל מתחילה להרגיש את הפרפרים בבטן. את ההתרגשות. את ההתחלה.

11350906_10153334365743896_7401421630811113807_n

אני של לפני שנה השתדלה לא ליפול אחרי שקיבלה ביקורת כואבת. היא ניסתה להעמיד את החיילים שלה בשורה ולהילחם, אפילו אחרי שנפצעו. אני של לפני שנה לא תמיד ידעה לתעל את זה למקום נכון. היא יחסה הרבה יותר חשיבות לנימה מאשר למילים שעומדות לפניה. אני של היום עוד נפגעת ממילה שנאמרת בלי כוונה, מביקורת שניתנת בצורה לא נעימה, אבל מנסה לחפש את החיובי. אני של אחרי שנה יודעת מעט יותר ללמוד ולהשתפר.

10425151_854154518007242_2550117031970061249_n

אני של לפני שנה התחילה להרגיש מתוסכלת מהמקום שהיא עומדת בו. היא לא ידעה לאן ללכת או איך לשנות. אני של לפני שנה לא הייתה חסרת אונים, אבל בעצם כן. אני של אחרי שנה עדיין מתוסכלת, אולי מעט פחות. קצת פחות חסרת אונים. עדיין לא יודעת לאן. אבל יודעת שיש לאן.

11893999_10156012571700381_620331471837809910_o

אני של לפני שנה לא ידעה לחלום. היא נלחמה בחלומות. הפרקטיות ניצחה בכל פעם. אני של אחרי שנה יודעת שלהילחם בחלומות זה לא פרקטי. הם תמיד יעלו. והם תמיד ישברו את הלב כשלא יתגשמו.

אני של לפני שנה שכחה שיש לה מילים. שכחה שהן הכוח החזק ביותר.

אני של לפני שנה הייתה יותר אמיצה ממה שחשבתי. וחזקה. ומסוגלת.

אני של לפני שנה לקחה את המילים בהן היא התביישה שנים, לקחה את הרגשות מהם היא ברחה ואליהם התכחשה. היא ערבבה את הכל בסיר עם תבלינים, שאולי לא תמיד היו הנכונים, זרקה את הקוביות ונתנה לזה לרתוח.

20150729_233622

אני של אחרי שנה עוד מתבשלת, אבל אני כאן.

בוקר טוב "מה וזה". אני כבר שנה ואתם כבר שלוש.

מעניין מה עוד אלמד מכם עד לשנה הבאה.

מזל טוב.

// לינור סקוטלסקי

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







ציוץ חנבו copy

גיגית של אהבה

בעוד כמה שנים גם הילדה שלי תלך בפעם הראשונה לכיתה א'. תהיה לה תלבושת בית ספר עם "טוויסט" אופנתי, תיק גב מגניב כזה וקלמר מפוצץ בצבעים עם כיתוב "מותר לאכילה"- כמו שהיו לי. כאלה של "ג'וקר" נטולי רעלים שיכולתי לחדד ולפזר בתוך הפיתה עם השוקולד שאמא שלי הייתה מכינה לי בבוקר ואז בבת אחת- בום! הפיתה הופכת לצבעונית ואוטומטית- הרבה יותר טעימה.

יכול להיות שהילדים בכיתה יאהבו אותה כבר ממבט ראשון וירצו להיות חברים שלה, בדיוק כמו שיכול להיות שהיא תהיה ה"מוזרה" של הכיתה שלה. אני אצעד איתה יחד לעבר בית הספר, אחזיק לה את היד ואגיד לה שזה בסדר לפחד ואציץ לצד השני ואחייך אליו, אבא שלה וזה שלימד אותי איך לחצות את הפחדים שלי ממש כמו שאנחנו חוצים איתה את מעבר החצייה, בפעם הראשונה בדרך ליום הראשון בכיתה א'.

IMG_5037 copy

אם תשאלו אותי אני בכלל מעדיפה שיהיו לי בנים. אולי כי גדלתי רק עם אחים, אולי מכיוון שבמחשבה אחורה, לא משנה כמה חשבתי שגברים שברו לי את הלב, פעם אחר פעם, החברות שלי, או אלה שחשבתי שהיו חברות שלי אכזבו אותי וריסקו לי את האיברים הפנימיים יותר מכל גבר שהכרתי, אולי כי אני יודעת מה זה להיות "בת" בעולם ואולי כי אני פוחדת שהיא תצא יותר דומה לי מאשר לאבא שלה. הלוואי שהיא תהיה יותר דומה לאבא שלה, איזה אבא מהמם יהיה לה.

אני לא בטוחה שבעוד כמה שנים, כשגיגית תלך לבית הספר, הטרנד הזה של הורים גאים שמצלמים את הילדים שלהם נכנסים לשער עם תיק גדול יותר מהם יהיה עוד רלוונטי. אולי אני רק אביט בה מתרחקת ממני ואתמלא דאגה ונינוחות, כי הילדה שלנו, לא תוכל להיות פחות ממושלמת, גם אם יהיו לה כמה "פאקים" קטנים. כמו השם שלה למשל- "גיגית".

ציוץ חנבו copy

היום כשאני חושבת על זה שבעוד כמה שנים גיגית תעלה לכתה א', הפחד היחיד שעולה לי הוא שהיא אשכרה תדע לקרוא ותיתקל בכל התכנים שאי פעם הרשיתי לעצמי להריח את הרשתות החברתיות והבלוג והאתרים למיניהם, ואולי היא תתאכזב לגלות שאני לא מי שהיא חשבה שאני. וכבר לא יהיה לי אכפת מעצמי, אלא רק ממנה. שחס וחלילה לא עשיתי במהלך החיים שלי איזו טעות נוראית שתגרום לה אי נוחות. אבל זה פחד שבטח יחלוף כי כשגיגית תבוא לעולם, אני אולי סוף סוף אפסיק להתעסק רק בעצמי.

הילדים של היום גאונים ביחס אלינו כשהיינו ילדים, כך שאי אפשר שלא לתהות מה יהיה עד שבאמת יהיו לי ילדים משלי? בטח היא תהיה כל כך חכמה שהמילה הראשונה שהיא תגיד בגיל 'כמעט אפס' תהיה "אקורדיון" או איזה משהו אחר מלא בהברות ועיצורים מורכבים. מעניין בכלל אם עד אז יישארו אקורדיונים בעולם, או אנשים שיודעים לנגן על אחד כזה. מעניין אם כשגיגית באמת תגיד את המילה הראשונה אני אחשוב על זה שבא לי שהיא תגיד מילה "מפוצצת" או אסתפק בזה שהיא אומרת "אבא", כמו כולם. וזה יהיה הדבר הכי יפה ומרגש בעולם עבורי.

בעוד כמה שנים, הבת שלי, גיגית תלך לכיתה א' ואולי אני אבין בפעם הראשונה ממה כל ההורים מתרגשים כל כך. אולי אני אצלם אותה ואכתוב לה את המילים הכי מרגשות שאמא יכולה לכתוב לבת שלה וזה יגרוף מלא לייקים באינטרנטים, ואולי אני פשוט אביט בה הולכת ואנצור את הרגע הזה לעצמי ולאבא שלה, האהוב שלי ואשמח שיש לנו גיגית של אהבה.

// חן בוקר

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







tumblr_ntl0ruD3Vp1rxn0fio1_500

היא אוהבת את המסובך

ידעתי, אני לא צריכה לענות לשיחה הזאת. ידעתי שהשיחה תביא איתה הרבה רע, אבל כזו אני -אחת שאוהבת ריגושים ויודעת ש"מסובך" זה השם השני שלי.

השיחה לא הגיעה סתם, בשביל זה יש את פייסבוק שיכין תשתית טובה. הוא חיפש דרך אליי שוב, ואיך לא? הוא מצא.

"חייבים לעשות משהו, התגעגעתי אלייך", אמר לי מאחורי הקוו.

"בכיף", עניתי.

כזו אני, אוהבת את המסובך.

tumblr_njs0nrWnAt1qklxizo1_500

עוד באותו היום – כמה שזה אופייני לו – נפגשנו שוב והפעם הלכתי על זה. לא יודעת להסביר, היה בו את מה שלא מצאתי באחרים, הוא הזכיר לי את אהבת הילדות הראשונה שלי. 

ואז זה התחיל, אהבתי פעם שנייה בחיים. הפכתי להיות חצי אדם והתחלתי לאהוב כמו לב שמעולם לא אהב. היינו בקשר לא מוגדר, לא מוכר, זה היה סבבה, זרמתי עם "האין חוקים". למדתי לחיות בכל האי סדר הזה ואפילו להתמסר אליו. ידענו איפה ואיך נמצא רגעים של איבוד תחושת זמן, לאן אנחנו רוצים להגיע, ואיך שני אנשים מתמזגים לגוף אחד.

אבל חוץ מזה היה לו כישרון מיוחד. הוא ידע לשמור אותי קרוב. ממש לידו ואת השניה, "אותה גברת בשינוי אדרת", הוא ידע לשמור גם אותה על אש קטנה. יום אחד הוא הבעיר את ליבי קצת יותר וביום אחר את ליבה.

בוקר אחד הוא עזב בלי לומר מילה. בדרך המסורתית שלו – קם והלך.

tumblr_noak04pBKc1rdgivbo1_500

וכמה אופייני? הוא גם חזר. וכך אין ספור פעמים, ואני חזרתי אליו כל פעם שהשאיר אותה מאחור, או לפחות ככה הוא טען. ואני לא מתפלאת האמת, כבר אמרתי שאני אחת כזו שאוהבת את המסובך. אז כשבא לו לטרוף את העולם, טרפנו יחד.

כל פעם שנזכר ללכת נשברתי, כאבתי ושנאתי. שנאתי אותי, שנאתי אותה. שנאתי את העולם, שזו המחזוריות כאן. ואז התחילו לבלבל לי את השכל- "הזמן עושה את שלו". ואם הזמן נח עכשיו? ואם לא בא לו לעשות את שלו לכולם?

ובלילות, שם הכי נשברתי, בין ארבעה קירות. הדמעות זלגו על הכריות ומיטה אחת. לבד. הוא ידע אך להפשיט אותי מעצמי, ולהשאיר את החלקים שלי תלויים באוויר.

עד היום,

שכח להוריד אותם.

// פיני ג׳ומעה

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







11390037_920860864645355_9009292115400949317_n

המדריך לחילוני בחתונה חרדית

הקדמה
זרות, אני לא שייך לכאן – זאת המחשבה שרצה לי בראש, אבל לא משנה כמה נשכנע את עצמנו שאף אחד לא מריח את החוסר-שייכות שלנו אנחנו נרגיש את זה בעמוד השדרה, בכך שנמצא את עצמנו עומדים בפינה עם הגב לקיר, סורקים את הסביבה החדשה. 

זאת הייתה הרגשה שלי כשנכנסתי בפעם הראשונה למסיבה של מה וזה?! אף אחד לא הכין לאיך-אני-צריך-להתנהג. אבל כמעט שנה אחרי, אני הולך להזמין כאלה שנכנסו לי ללב (מור שפיגל המנטור הנהדר שלי, כנראה אחת מהסיבות שאני מתחתן היא שתרגיש לא נעים ותבוא לחתונה שלי ואני סוף-סוף אזכה לפגוש אותך), כל אלה שהפכו חברים ועזרו לי להתקדם ולהתפתח על הבמה הנפלאה הזאת. 

איל copy

אז בשבילכם כתבתי את המדריך לחתונה החרדית, כשביום המיוחד הזה שלי, לא תרגישו אפילו טיפה זרות. אני אעבור על החלקים העיקרים באירוע:

החופה – אתה לא רשאי לנשק את הכלה
למרות שלא תהיה חלוקה מסודרת של גברים ונשים החלוקה תתבצע באופן ממש טבעי, כשסיפרתי את זה לחבר שלי הוא אמר בחיוך "אם כן אני יודע באיזה צד אני אעמוד" אז זהו שלא כדאי לך, כי מה שקורה בחופות שכל הרווקות נהיות לחוצות חתונה – אז רק במקרה ואתה בנוי נפשית להתחתן תוך שש עד שמונה פגישות תעמוד שם, אם לא אני ממליץ לך להתרחק כמה שיותר. 

אם תשימו לב כלתי תסתובב סביבי שבע פעמים, והסיבה לכך היא שעל פי מנהג יהודי-קדום-קבלי בזמן החופה נפתחים שבעה שערי שמים, לכן זה גם זמן טוב להתפלל לבקשות אישיות שיש לכם.

חדר יחוד – השקט שלפני הסערה
"מה הולך שם?" אף אחד לא יודע. אחרי שבוע שאני וכלתי לא נפגשנו ולא דיברנו וצמנו מהבוקר, אני בטוח שאתם לא רוצים לראות אותנו מסתערים על האוכל, זה הזמן להתיישב במקומות שלכם לאכול את המנה הראשונה, להסתכל מסביב, להכיר את הפרטנרים שלכם ולהכין את עצמכם נפשית – כי מהרגע שאנחנו יוצאים אתם הולכים לרקוד בין 30-45 דקות במעגלים ובשורות, כמו שלא רקדתם באף מסיבה.

חתונננה copy

ריקודים – המועדון החרדי פתוח למבקרים
אם המילים של השיר נשמעות לכם מוכרות, כנראה זה מהבגרות בתנ"ך. לבנות, אני לא יודע מה קורה בצד שלכן, אבל אני בטוח שתיהנו. לגברים הצעדים הם מאוד פשוטים אפשר לראות אותם כאן או שתתקשרו לחרדי מחמד שלכם (אני). בכל מקרה אם דוחפים אתכם למרכז המעגל ושמים עליכם כובע וחליפה, תזרמו – זה סימן שאתם הלהיט של המסיבה ובנות מעבר למחיצה שואלות את האימהות שלהן – ״הם בשידוכים?״

אם אתם מצפים לריקוד הסלואו, צר לי לאכזב אתכם אבל זה לא יקרה, לפחות לא בנוכחותכם, האירוע הזה הוא הצדעה לכל אלו שהיו שותפים לחיים שלנו ונתנו לנו את הפליקים הקטנים שהובילו אותנו אל רגע הזה, ליום הזה.

7 ברכות
בטח כבר קלטתם שאנחנו אוהבים את המספר הזה. בחופה ובסוף השמחה יכובדו כל מיני אנשים לברך אותנו, אל תתבאסו שאתם לא מבינים אותם, רק תחשבו על כך שבמשך השבוע הקרוב אני הולך לשמוע אותם 7 פעמים. בכל מקרה הם באים להראות שהחתן והכלה אינם לבד אלא חלק משרשרת הדורות. 

מתנות – שונא מתנות יחיה אבל אם ממש אתם מוכרחים
אתם בטח מתחילים לחשב כמה עולה המנה שלכם והאם אתם צריכים להודיע במקרה שאתם מבריזים, אז כל זה יהיה ממש נחמד, אבל אם אתם באזור ומחליטים לקפוץ להגיד שלום או מחליטים להביא לנו מתנה (רק לא מגבות, יש לנו עשרות) זה יהיה ממש נחמד, אחרי הכל אני מנסה לראות איפה הייתי בלי כל אחד ואחד מכם היום, בלי הפוסט שריגש אותי, בלי איל שחפר ואמר לי שאני צריך לכתוב, בלי אלו שביקשו עזרה ופשוט גיליתי שאני עוזר להם, בלי אלו שעזרו לי, בלי טל ויעל שהקימו את הפלטפורמה המהמת הזאת.

אז תבואו, אתם באמת מתנה, גם אם זה רק לתת לי בוסה ענקית (גברים בלבד) וחיבוק. 

11390260_928760953855346_2347251781339183171_n

// יהודה אדלר

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







pic22 copy

קודם את עצמך

הם צדקו בסוף, את יודעת? הם סיפרו לי שכשזה על אמת אי אפשר להסתיר, הכל מסנוור כמו האור המעצבן של השיננית, ועכשיו העולם ככה 
כדי לראות כמו שצריך, צריך לעצום עין אחת כל הזמן.

הם צדקו החארות, לא שיקרו.
זה באמת עושה בום לגוף כמו שוקולד אחרי ניקוי רעלים, או כמו לשקר לאמא.

אני זוכרת איך הם הסתכלו עליי כמו שמסתכלים על האחרונה שבוחרים למחניים ואמרו לי"גם לך זה יבוא כפרה, גם הלב שלך יתפוצץ כמו יום שישי בסנטר". מה אני אגיד לך, לא נעים לי להודותאבל הם צדקו.

תסתכלי עליי רגע, לאן את הולכת? הם צדקו אני אומרת לך.
תראי אותי, שום עטיפה אין עליי.

pic22 copy

כמו שעועית שהייתה לילה שלם במים התנתקו ממני כל הקליפות, נשרו ממני כל השקרים וכל הדברים האלה שלא באמת נושרים משעועית.

מה את סותמת?
אני רואה מה את רוצה לספר לי.

אל תספרי לי כמה את שונאת את מוצאי שבת, ואיך את מתעוררת בשלוש בבוקר לבד. אל תספרי לי איך הפרחים שעל השולחן שותקים, עושים לך צל על השער של עיתון שישי, שבינינו, קנית רק בשביל ההורוסקופ.

מה יש לך היום? ירח שחור או נסיגה?

אל תספרי לי על האור הקטן מהמנורה בסלון שתמיד גורם לך לחשוב שמישהו נכנס.
אל תספרי לי איך את משכנעת את עצמך שזו לא באמת בדידות, זה רק עכשיו.
אל תספרי לי, אני זוכרת לבד.

אני זוכרת, בחיי, כמו שזוכרים פעם ראשונה כששוברים כוס בבית לא שלך, או כמו שהולכים לאיבוד. אני זוכרת כאב שלא עושה רק דקירות בלב, אלא כזה שצובע תמונות וזמנים, שגורם לך לשנוא את יום שבת, או סתם יום, חגים, ילדים.

אבל זה לא משנה עכשיו. אני אומרת לך, הם צדקו.

pic11 copy

תראי אותי, ביום ראשון בבוקר, יום כזה נורא שאפילו צ'יפס לא יכול לעזור, מסתובבת קצת שמאלה ורואה אותו ישן. תראי איך פתאום ביום ראשון בבוקר לא אכפת לי שיום ראשון בבוקר, שדאע״ש בפתח ושבבקרים חמים כמו אלה של סוף אוגוסט אני מתעוררת עם תלתלים.

תראי איך בא לי שהוא יתעורר כבר כדי לספר לו שלמרות שהוא נוחר, אני אוהבת איך שהוא ישן ואיך שהוא מתעורר ואיך שכמעט כל ערב איתו זה כמו כוכב נופל, עוזי חיטמן ופיה שמניחה מתנה במקום שן.

מה את צוחקת. הם כולם נוחרים.

תראי איך אני כבר לא צריכה הרבה היוםשקיות אקסטרה מהסופר, את הסוף של הפלאפל ולשמוע את החזה שלו עולה ויורד לצדישלא יפחד ממני כשאני מדברת בקול הגבוה שלי עם הידיים, כמו שאמא שלי עושה כשהיא חותכת אבטיח ולא שמה לב שהיא עדיין עם הסכין. ושיאהב אותי.

לא באתי להציק לך, בחיי. רק באתי לספר שאם את דואגת, אז אל תדאגי, הם צדקו.

הייתי מספרת לך שאני מאושרת, אבל אני זוכרת איך אמרת לי שכל אושר של אחד הוא קצת עצב של אחר, ואיך אור קטן יכול להאיר גם את כל מה שאין. אז אני שותקת.

את נרדמת, אז רק תזכרי שבאתי כדי להגיד שהם צדקו החארות, זה באמת מסנוור כמו האור של השיננית. הם רק לא גילו לנו איך.

זה קל, בחיי. פשוט תאהבי כפרה שלי.

אבל קודם את עצמך.

// נטלי מיכאלשווילי

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







IMG_3121 copy

ערב בקופי בר

די, חם מדי. חם מדי בשביל לצאת החוצה וחם מדי בשביל לחיות, פחות או יותר. החום הזה גמר אותי, בחיי. הדבר היחיד שאני יכולה לעשות זה לעלות על מטוס ולנסוע למקום קצת יותר נעים. "אנחנו צריכים לנסוע מכאן" הבחור שלי הציע, ואני לא יכולתי לעצור את ההתרגשות. "דייט באירופה מתאים לך?" הוא חייך אליי, "רק תיקח אותי מכאן, אני מקווה שבאירופה יש מזגן".

תוך חמש דקות הייתי למטה, החזקנו ידיים במונית (הממוזגת) ואני כבר הספקתי להיפרד מהעיר הרותחת שקיויתי להשאיר מאחור. אבל מסתבר שלא היה צריך דרכון, אירופה זה כאן. המונית עצרה ברחוב יד חרוצים בתל אביב, ולא בנתב"ג. מיד הבנתי, "קופי בר?" הטחתי מבט בבחור, והחיוך שלו אמר הכל. "טוב בסדר, אני גוועת" קרצתי לו ונכנסנו.

את פנינו קיבל נתיב בחיוך הענק שלו, זרי פרחים ענקיים קישטו את הבר המבריק. בשולחן אחד שמעתי איטלקית ובשני צרפתית, האווירה לגמרי אירופאית. אבל יותר מהכל הקופי בר הוא בית שאני תמיד שמחה לחזור אליו. גילוי נאות, ההורים שלי טוענים שכשהמסעדה נפתחה, כבר ב94, הייתי "מטורפת על הפירה שלהם". אגב, זה עדיין נכון.

IMG_3121 copy

המקום שבשנה שעברה עבר שיפוץ התחדש בלוק מרענן ששומר על הקלאסיות של המקום בתוספת קריצה קצת יותר סקסית, להתחדש זה כיף. בחרנו קוקטיילים, כבר שכחתי כמה חם בחוץ. "נינו" על בסיס ג'ין לבחור שלי ו"מרגריטה אשכוליות" (המלח משוקשק בפנים, גאונות) בשבילי, כבר אמרתי כמו בבית?

IMG_3113 copy

עם הקוקטיילים מגיע התאבון ואיתו "פיצה טלג'יו" (ירק בר, עגבניות שרי מיובשות ופרמז'ן) כמו שחלמתי איטליה התיישבה איתנו בשולחן, וואו, איזו פיצה. מיד אחריה מגיע לשולחן סלט אפרסקים, בושה עזים, פיסטוקים מתוקים וחסה סלנובה. "עצרו הכל, זה לא סלט, זה ממתק!" ולסיום סיבוב המנות הראשונות "קרודו אינטיאס" (גספצ'יו עגבניות צהובות, מלפפון, צנונית וצ'ילי) שהשתלב באופן מושלם עם הסלט והיה עסיסי בטירוף.

IMG_3112 copy

IMG_3119 copy

"אתם נהנים?" נתיב שאל אותנו, והבחור שלי, שמלבד היותו נאה ואהוב הוא גם איש קולינריה, אמר שהאוכל פשוט "מדויק" וזה כל כך נכון. עם סיום הקוקטיילים נתנו לנתיב ולרוני המלצרית המהממת יד חופשית בבחירת היין. בקבוק קטן של סוביניון בלאן, וילה מריה נמזג לכוסות, כמו טעמן של המנות גם היין מיוחד ומרענן – מגיע היישר מניו זילנד, מה שנקרא "עולם חדש ביין". טוב לנו.

מנה נוספת מגיעה לשולחן, הפעם זה אניילוטי תרד, גבינת עזים ועגבניות קלויות. כיסוני פסטה קלילים שנמסים לנו בפה. "תזכיר לי שוב איפה אנחנו בעולם?" אמרתי לבחור, מתענגת על כל ביס. הבחור שאני אוהבת מספר לי על חברו הטוב, אוהד, הלא הוא שף של המסעדה שאמנם לא נמצא במסעדה אבל "דואג לנו מרחוק".

IMG_3118 copy

אנחנו כבר בקושי נושמים כשהמנה העיקרית מגיעה לשולחן, קלאסיקה ששמה הולך לפניה – אווז קונפי, פירה תפוחי אדמה (אותו מתכון מנצח מ-94) תרד ותאנה מוחמצת. מנה שאני מתביישת לספר שטעמתי רק בפעם הראשונה! הכיצד? אחת המנות היותר מוצלחות שטעמתי במסעדה, הטעם המתוק של התאנה מושלם ביחד עם הבשר הסיבי של האווז והפירה, די, כמה אפשר לחפור על תפוחי אדמה? אתם פשוט חייבים לטעום.

IMG_3115 copy

בקושי רב (תרחמו עלינו) אנחנו מגיעים לשלב האחרון והמכריע של הארוחה. פנקוטה וניל ופירות יער מונחת לפנינו. אין לנו מקום בבטן, אבל מזל שלקינוחים יש לי קיבה נפרדת.

IMG_3117 copy

בשילוב קפה קטן לי ותה לבחור אנחנו מסיימים ארוחה מושלמת שגרמה לי להאמין לרגע שאנחנו באירופה, אפילו שהיינו במרחק מונית אחת מהבית. 

// עומר טסל

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







פיקניק עירוני 2.0

פיקניק עירוני 2.0

יכולתי לכתוב סיכום על 'אוגוסט הנורא' של ההורים וזה היה יושב לי בול על המשבצת של המתלונן הסדרתי.

אבל בא לי לשבור שגרה, בא לי לעשות משהו אחר, לספר על יום אחד מיוחד בו ממש נהניתי עם שני יוצאי חלציי הבוגרים. יום שלם של חופש, רק אני מול שניהם והשמש, זוג אופניים אחד, שני קורקינטים, נחילי זיעה גבית ופיקניק עירוני אחד.

מעשה שהיה כך היה:

ראשון בבוקר, כבר בערב הקודם הודעתי להם על תוכניתי לטייל איתם ברחבי עירנו. הם לא ממש התלהבו, לא כי זה לא נאה להם, פשוט ילדים בחופש מתקשים לעכל פעילויות שלא כוללות מים – זורמים, באים בגלים, משפריצים, מתיזים או סתם שלוליתיים. אמרתי להם למלא את פיהם מים, הם לא הבינו למה אבל מילאו בכיף.

מצב צבירה מים

ילדים במצב צבירה מים

התוכנית: אבא על אופניו, ילד ילד וקורקינטו, יוצאים בבוקר מוקדם מהבית וחוצים את חולון לאורכה, רוב הדרך נעשית בשרשרת גנים המפרידה את מזרח העיר ממערבה ובעבר הייתה המכשול הטבעי שהפריד בין חלקי העיר בתקופה הביזנטית, כל זאת עד שהעיר חוברה לה יחדיו. וזה רק אחד מההסברים שהמצאתי.

התוכנית האמיתית: לשרוף כמה שיותר מהיום שלא באמת תכננתי מה לעשות בו ולקוות שהילדים לא יתלוננו יותר מדי, ואם הם מתלוננים פשוט אגביר את קצב הנסיעה ולא אשמע אותם. אם גם הם יגבירו את קצב נסיעתם הם רק יתעייפו יותר. זו סיטואציית ניצחון-ניצחון.

הצטיידנו בכל טוב לפני היציאה: פירות וירקות, סנדוויצ'ים מושקעים ואפילו קינוח. לקחנו שמיכה לפיקניק ולא שכחנו שלושה בקבוקי מים. כן שכחנו: מטליות לחות. לאמא זה לא היה קורה. ניגבנו בחולצה.

השעה לפני תשע בבוקר ואנחנו כבר בחוץ. נוסעים לאורך הרחוב הראשי הריק של העיר, בכל זאת אוגוסט. פיתחנו שיטה לחציית כביש בטוחה. יורדים מכלי הרכב שלנו ומוליכים אותם לאורך מעבר החציה כשכל אחד תופס עם יד אחת את הקורקינט שלו ועם ידו השנייה את האופניים של אבא שלו. מעין שרשרת אנושית גלגלית שכזו.

משם התחלנו בטיול עצמו, הטבע העירוני נפרש אל מול עינינו במלוא הדרו. ואם לצאת רגע מהקלישאות, כאן התחיל יום שלם של בילוי משותף שלא יכול היה להיות טוב יותר. ממרכיבים פשוטים ביותר הרכבנו לנו יום קסום, רטוב מזיעה, אבל קסום.

חצינו את שרשרת הגנים כשבאמצע עצרנו לפיקניק ארוחת בוקר מוצלח, השתעשענו בשלל מתקנים, עצרנו להפסקות שתייה, התלוננו קצת, מותר, ספרנו קומות של בניינים גבוהים, היינו ספונטניים והחלטנו לעשות עצירה במוזיאון הקומיקס, גילינו שמוזיאון הקומיקס סגור בימי ראשון, המשכנו בדרך, הגענו לשכונה בה גדלתי, הראיתי להם את בית הספר שלי, שתינו מברזיה, השווינו בתי ספר, וסיפרתי מלא סיפורים על השכונה, והם אשכרה הקשיבו, רק את המקום בו עישנו בלי לקחת לריאות השמטתי מהסיפור, למרות שעברנו שם. ובסוף? בסוף עשינו את כל הדרך חזרה.

פיקניק עירוני

זה נשמע כמו תובנה בשקל, אבל הרווחתי מהיום הזה לא מעט. בטח יותר ממה שהייתי מרוויח מכל תערוכת לגו (מעפנה), סרט (היינו בארבעה), ים (מלא חול), בריכה (למה זה כזה יקר?) וחבריהם.

כל כך נהניתי שהרשיתי להם לקנות ארטיק 'לא קרח' לפני שהגענו הביתה. כן, אני אבא מבאס ילדים מהסוג הנחות ביותר, מסכים רק לארטיק קרח בגלל סיבות מבוגרות מדי: חלב, כסף, מסחור ובילבול.
הגדול עף על טילון בגודל של פלג גופו העליון והקטן יותר בחר ארטיק 'אימוג'י' שהוכיח שעשינו בחירה מצוינת: אחרת איך היינו מקבלים הפתעה כזאת מגניבה?

אימוג'י של קקי.

אבל קקי מחייך (:

// מור שפיגל

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







chenbo sap copy

סאפ – כובש את כל הבנות

תמונה-copy1-1
סאפ – Stand Up Paddle היא הדרך החדשה (יחסית) והאטרקטיבית לכל מי שאי פעם חלמה על גלישת גלים או ספורט ימי בטוח, מהנה ומחטב. העלויות בהתאם להנאה גבוהות יחסית אבל כל אחת יכולה לעמוד בשיעור ניסיון, או שלא, תלוי ביציבה שלכן. אז למה סאפ? הנה למה!

חליפת גלישה זה כמו טייץ לכל הגוף- הרי כולנו מכירות את הטריק הישן והטוב של ללבוש טייץ שחור מחטב ואיכותי שיגרום לכולם לבהות לנו בטוסיק, נכון? תחשבו רגע איך תיראו בתוך חליפת גלישה צמודה, איכותית ורטובה. סקסיות זה שם המשחק.

כל אחת יכולה- להבדיל מגלישת גלים שמצריכה מיומנות ותעוזה, יחד עם גלים בגובה מסוים, על הסאפ אפשר לחתור ולגלוש גם בים שטוח. תמיד יש לך את ההזדמנות לעשות סאפ וכושר בעצם, החל מים "פלטה" בו ניתן לחתור בהנאה ולשנות כיוונים ככל העולה על רוחך וכלה בים מלא בזרמים ואפילו גלים קטנים שמאתגרים את שרירי היציבה ומשדרגים את החתירה על הסאפ לאימון קשה יותר. למרבה הפלא, או שלא, האזור של האגן ושרירי היציבה הרבה יותר מפותח בקרב נשים ולכן הן מצליחות לרוב, להתמודד עם סוג הספורט הזה יותר מגברים.

אף אימון לא זהה לקודמו- ברמת העיקרון אפשר ללמוד גלישת סאפ בבריכה אבל הלמידה לא מועילה להתמודדות עם הים ובאימון בים לעולם לא יהיה גל זהה לקודמו, התנודות של הים, הגלים הקטנים והזרמים גורמים לגולשי הסאפ, גם בים שטוח להתמודד ראשית עם עמידה יציבה שמחזקת את כל השרירים בגוף ושמה דגש בעיקר על שרירי היציבה (בטן וגב, שיריר ה"ליבה"), כך שמעבר לפעולת החתירה שמחזקת את פלג הגוף העליון והידיים, כמעט כל הגוף עובד גם בעמידה על הגלשן ללא ביצוע של חתירה. בשלבים המתקדמים יותר, אחרי שרוכשים מיומנות ויציבה איתנה אל מול הים, אפשר להתחיל לגלוש ממש על הסאפ ("לתפוס גלים") ולעשות סיבובים עם רדיוס גדול או קטן ועם רגל ציר, לחתור עם הגל או כנגד הגל כמו גלישת גלים נטו, רק עם הסאפ ומשוט.

10987324_816688685066702_5195032165782887205_o

לא תאמיני כמה תהיי גאה בעצמך- אין רגע מרגש מזה שאת מצליחה לעמוד לראשונה על הסאפ, באמצע הים (משכיבה- לישיבה- לעמידה) ו- הופ! ליפול הצידה. הכי חשוב לא לוותר ולעלות שוב, לחזור על כל השלבים וההוראות. לחתור ולנעוץ את המשוט בזרמים הקטנים של הים השטוח, לשרוד זמן ארוך יחסית בחתירה, להחליף ידיים ולשעוט אל עבר קו האופק.

11696385_806674612734776_7532965972706519638_o

להתנתק ולהתחבר למשהו אחר- נכון, אנחנו רגילות לרבוץ על חוף הים ולטפח שיזוף מושלם אבל אם את משתזפת מקצועית- את כבר יודעת שהשיזוף הכי טוב מתרחש בתוך המים. מעבר לזה, ניתן ליהנות משקט מופלא, להריח את המלח באוויר ולהתרגש מהחוויה. קצת קשה לתאר במילים את ההרגשה, אפילו שלא מיד תהפכי לגולשת מקצועית. החוויה שונה מכל פעם שתלכו לים להשתזף או לשחק מטקות. מחכה ליום שבו אוכל לומר את המשפט: ONLY ASURFER KNOWS THE FEELING

// חן בוקר

FB_IMG_1440924135681 copy

אהבה היא דרך

אתה צריך להבין דבר מאד פשוט בנוגע לאהבה – אהבה היא דרך. אין אהבה ממבט ראשון. זה בולשיט של תסריטאים ושל כאלה שרוצים לפאר את האהבה שלהם כלפי חוץ. אל תחפש את זה. תחפש מישהי שאתה חושב שתצליח לאהוב את מי שהיא ולרצות לראות אותה כל הזמן ולגרום לה אושר יותר מאשר אתה רוצה לגרום לעצמך. וזו דרך. זו דרך ארוכה מלאת מוקשים.

FB_IMG_1440924074642 copy

אין דרך קלה לאהוב. אתה תלך בדרך מפותלת של עליות ומורדות. גנבי לב יעברו שם וינסו לקחת אותה ממך. גנבי אושר ינסו להעציב אותך ונשים קסומות יציעו לך את עצמן. אם תעבור את הדרך הזאת היא תמתין לך שם בקצה ההר, מחכה לך בכל הדרה, מלאה טוב. אתה תגיע לשם ותרגיש מה זו אהבה אמיתית. כזאת שנלחמים כדי להשיג אותה, שמעריכים אותה. אתה יודע מה עברת כדי להרגיש אותה. איזו אהבה זאת שמיד אתה מאוהב? כי במי אתה מאוהב? באישה דמיונית שאין לך מושג מי היא וממה היא צוחקת. להכיר אותה באמת ועדיין לאהוב אותה זו אהבה

"אז איך אני יודע באיזו דרך לבחור? עם איזו אישה ללכת בדרך הזאת?"

תחושת בטן. אתה תסתכל עליה ותרגיש שאתה רוצה להכיר אותה עוד. שאתה מתגעגע אליה מספיק כדי לרצות לשבת איתה, לשמוע אותה. אחרי מספר פעמים שאתם נפגשים אתה תשאל את עצמך האם יש בה את מה שאני רוצה שיהיה באישה שלי? תבחר לעצמך מספר ערכים שמבחינתך הם החשובים ביותר. לדוגמה, אתה רוצה שהיא תהיה אמא טובה לילדים שלך, שתהיה מצחיקה ושאתה תאהב את המראה שלה. אל תחפש למצוא בה הכל. אין אישה כזאת. את זה אתה צריך להבין טוב, אין אישה שתהיה בול כמו שאתה רוצה. אתה יודע למה? כי לא משנה כמה דברים טובים יהיו בה, אתה תמיד תמצא משהו נוסף שאין בה. זה לא נגמר. תאהב את מה שיש בה ותשלים עם מה שאין בה. ביום שלא תנסה לשנות אותה ותאהב אותה בכללותה, זה עוד צעד לעבר האהבה שלך אליה.

FB_IMG_1440924092071 copy

"ואם למרות הכל אני לא אוהב אותה?"

אז תיפרד. אבל אתה תלמד, לאישה הבאה שלך מה הגבולות שלך. איפה אתה מוכן להתפשר ואיפה לא

"אבל זה יכול להימשך נצח"

הכל תלוי בכמה תפתח את הלב שלך. אם אתה תצא ותגיד לעצמך זה רק עניין של זמן עד שניפרד, אתה תמשיך לחפש אישה שלא קיימת. תהיה אמיתי עם עצמך ותהיה אמיתי איתן. זה מגיע להן. מגיע להן שתנסה להכניס אותן ללב שלך. מתישהו, אחת מהן תכנס. יכול להיות שלא תאמין איך דווקא זאת נכנסה, איך לא אחרת, אך כך הוא הלב שלנו, ברגע שאתה פותח את שעריו, הוא צועד לבדו אל הלב שממגנט אותו. רק אל תלחם בזה. תן לו ללכת בדרך שלו, עד שהוא יחליט שהוא הלך מספיק והוא מוכן לקשור את עצמו בלב אחר.

// שגיא אליהו

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







269908456_cf1b67c364_z

האפטרלייף של הקפה

יש דברים שאני מתבאסת לזרוק. השותפים שלי קצת שונאים אותי על זה, אבל יש לנו בפינה של המטבח אוסף של בקבוקי זכוכית שמחכים שאחזיר אותם לסופר כבר כמה חודשים – לא בגלל הפיקדון, פשוט כל פעם שאני חושבת לזרוק אותם לפח הם מסתכלים עליי בפרצוף עצוב ואני נשבעת שאני שומעת אותם אומרים: "בבקשה אל תזרקי אותי!". ומה אני יכולה לענות להם? שאני מתעצלת לקחת אותם למיחזור בסופר שנמצא חמש דקות מהדירה ובגלל זה הם יסיימו את חייהם הקצרים במטמנה במקום להפוך לבקבוק זכוכית חדש? שבגללי הם לא ילכו יותר לים, לא יחגגו את סיום הסמסטר ולא ינחמו לבבות שבורים?

גם קפסולות הקפה במשרד עושות לי את אותו התרגיל. ואיך אפשר לסרב להן? הן כל כך צבעוניות ויפות, ובניגוד לבקבוקים, אני לא צריכה לקחת אותן בעצמי למיחזור: חברת "נספרסו" אוספת את הקפסולות המשומשות כשהיא מוסרת את ההזמנה של הקפסולות החדשות. הקפסולות עשויות מאלומיניום, שהוא חומר שיקר להפיק אותו ממרבצים טבעיים מכיוון שתהליך ההפקה דורש הרבה אנרגיה. לכן שווה לאסוף את הקפסולות ולמחזר אותן. באלומיניום הממוחזר משתמשים כחומר גלם לתעשייה, ובשאריות הקפה משתמשים לדישון. 

דיאלוג שקיות2 copy

האמת, זו יוזמה מבורכת. קראתי בכתבה ב"זווית" שבכל יום מיוצרת בעולם ערימה של זבל בגובה של בניין בן 20-10 קומות מקפסולות הקפה המשומשות! החומרים שמהם בד"כ עשויות הקפסולות (אלומיניום או פלסטיק) אינם מתכלים, ולכן מזהמים את הסביבה. לפי הכתבה, לחברת  Lavazza יש קפסולות מתכלות שאפשר להשתמש בהן לקומפוסט. אבל האמת שתמיד חשבתי שלקפסולות הקפה יש הרבה יותר פוטנציאל…

אז עשיתי חיפוש קטן בגוגל ובואו נגיד שמצאתי כמה דרכים מעניינות להעביר את הזמן כשיש לי מחסום כתיבה או כשבא לי לעשות משהו במקום לשטוף כלים. מסתבר שלאחרונה התפתח טרנד של אמנות ויצירה מקפסולות קפה. וזה מהמם! מצאתי באינטרנט כמה וכמה צורפות שניצלו את הצבעוניות והנוחות של חומר הגלם הזה ליצירת תכשיטים מדהימים ומיוחדים. בחלקם בכלל לא ניתן לזהות במבט ראשון שמדובר בקפסולות קפה, למרות שבעיניי נורא מגניב לענוד תכשיט שפעם היה משהו אחר. בגלגול הקודם שלו, אולי הוא היה קפה של דייט ראשון? או קפה שמישהו שתה בדיוק ברגע שהוא עלה על רעיון מטורף לסטארט-אפ ששינה לו את החיים לנצח? או קפה שהתהלך לו במשרד בידי עובד מנומנם שבטעות שפך אותו על החולצה החדשה של הבוס?

אפשר לומר שתכשיט ממוחזר הוא תכשיט עם סיפור. אהבתי מאוד את התכשיטים של יעל שרוני, שאפשר למצוא במרמלדה מרקט. ואם בא לכם להכין בבית, יש לא מעט סדנאות ליצירה בחומרים ממוחזרים, למשל הסדנה "קפה ותכשיט", שבה יושבים על כוס קפה ועוגה ומקפסולות הקפה מכינים תכשיטים מדהימים. באתרGreenArt  תוכלו למצוא סדנה שבה יוצרים תכשיטים לא רק מקפסולות קפה, אלא גם מפקקי שעם, בקבוקי פלסטיק, פקקי מתכת, בדים, רוכסנים, כפתורים ועוד המון דברים שעמדתם לזרוק לפח. 

תמיד רציתם לדעת איך עושים שרפרפים מקרטוני חלב? אני מניחה שלא, אבל כדאי לכם כי זה דווקא יפה. ב- GreenArtיש סדנה כזו ועוד סדנאות מעניינות ליצירה מחומרים ממוחזרים. ביניהן תוכלו למצוא פיסול סביבתי ותיקים משקיות ניילון. ותתפלאו, זה נראה טוב.

חלב שרפרף3 copy

והכי חשוב, תכף מגיעים החגים ויש מצב טוב שתיתקעו עם הילדים או האחיינים בבית. אל חשש! תנו להם ערימה של קפסולות ותנו להם לעוף על זה. אולי ייצא להם משהו כזה:

טווס מקפסולות קפה copy

ואולי לא… אבל הם בטוח ייהנו!

// תמר שטרצר

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







11665685_833597510042488_3432015510083986738_n

ככה זה כשטוב לי

אני מרגישה שאתם מוטרדים. אתם מדפדפים בין הסטטוסים והפוסטים שלי ומנסים להבין מה נסגר? מה עובר עליה? וזה בסדר. לרגעים אני אפילו שמחה שאתם דואגים לי, שמחה שאכפת לכם, ויחד עם זה נשמו לרווחה הכל בסדר.

זה נכון, אני עוברת המון חוויות מרגשות ומטלטלות בזמן האחרון – אני לומדת בבית הספר לכתיבה "גיבור תרבות", הצטרפתי לקהילת הברנרים הישראלית (אם לא שמעתם על הברנינג מן בארה"ב אז בטח שמעתם על המידברן שהיה בשבועות בארץ – ואם לא שמעתם בכלל אז עשו לעצמכם טובה וגגלו), אני עובדת על תכנית רדיו באוניברסיטה הפתוחה, מסיימת את התואר בניהול ותקשורת, ממשיכה להופיע ברחבי הארץ, ולהיות אמא ולהיות אישה של.

אז לצד חוויות של היכרות עם אנשים מדהימים, אנשי אמנות נטולי פוזה והתנשאות, התנסות ועשייה, אני גם מקבלת עידוד יומיומי לכתוב על זה. אני מוקפת בקבוצה כשרונית בטרוף של כותבים, שעושים לי חשק כל הזמן, לנסות, לכתוב, לפרוק, והכי קשה – לפרסם.

והנה אתם נכנסים לתמונה, מנסים לגשר על הפער שבין התמונות מההופעות, לציטוטים של ילדי, לקטעים ליריים שאני כותבת לעצמי ומשתפת איתכם בשלוש בלילה. כשאנחנו נפגשים אתם מנסים לברר, מספרים שקראתם, מתרגשים או משתאים ולא תמיד מבינים – וזה ממש בסדר. גם אני לא מבינה.

לפני שבועיים הלכתי לחתום על דו"ח שנתי אצל הרואה חשבון המקסים שלי – הוא רואה רק את המספרים. נזכרנו במלחמה שעברה וטרפה את כל הקלפים ובעיקר את חשבון הבנק שלי, וניסינו להבין לאן דרכי הולכת. הוא ישב שם נפעם מהיכולת שלי להסביר בצורה הכי הגיונית למה הכאוס הזה נכון עבורי כרגע. אני לא מחפשת לסגור את החודש הבא – אני מחפשת את הדרך בה אלך בשנים הקרובות. הזכרתי לו כשיצאתי שאם החודש לא נראה משהו כנראה ממש נהניתי בדרך.

11289559_10153834631508765_5259021175326338234_o

כן. החיים הם רכבת הרים מפותלת בין המון סדרי עדיפויות – מה שווה הכסף אם אין סיפוק? איך אחווה אהבה אם לא אהיה חרדה לאבד אותה? איך אטפס למעלה, בלי לדעת שמדי פעם אכשל בדרך? איך אוכל להיות חופשייה עם עצמי מבלי להיות חופשייה עם ילדיי? איך אהנה מאוכל אם אתעסק במשקל שלי בכל רגע נתון? ואיך ארגיש טוב עם הגוף שלי מבלי להסתכל במראה להפנים שאני לא בת 16 יותר?

אז כן, החיים שלי עוברים מקוטב לקוטב בכל רגע נתון – אני יכולה לקום עם הילדים שלי, לקטר על זה שבוקר, לחבק ולנשק אותם בלי סוף, לזרז את סבתא שתגיע לקחת אותם ולהתגעגע עוד לפני שסגרו את הדלת, לרצות לחזור לישון, לקחת קונצרטה, להתבאס מתופעות הלוואי ולשמוח שאני מצליחה להתרכז בקריאת מאמרים. להיות מתוסכלת מזה שהתואר לא נגמר, ולהתפעל מעצמי שהנה עוד מעט זה כן נגמר, לענות לטלפונים שמפריעים לי ללמוד ולדעת שאני שוב לא מספיקה לפגוש את החברים שרציתי. להתאכזב מאלה שלא מתקשרים, לרצות לטרוף פיל ולהסתפק שוב ביוגורט או פיתה כי אין לי כוח ללכת למכולת. להעמיס ציוד לאוטו, לקטר על זה שאני עדיין עושה את זה בעצמי, להתקלח, להתאפר, לצאת להופעה, לתת 200% מעצמי, להתרגש מהילדים שבאים לחבק, וגם מאלה שסתם רוצים עוד מדבקה, לחזור בעייפות מלאת אדרנלין הביתה, לנסות ללמוד, להתייאש מהניסיון, לחבק את בעלי, להתלונן שלא נוח לי, להדליק מזגן, לכבות מזגן ולכתוב לכם בשלוש בבוקר. 

אז גם אם זה נשמע לכם מוזר, ככה זה כשטוב לי.

11890018_982243111798213_4616153787255807898_o

// אורנה פלס

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







6484488913_0ab352a8af_z

החיים זה לא משחק בלגו

יושב ומחכה לחושך. כן, כמו שזה נשמע. פשוט מחכה לחושך.

שש מטרות עומדות מולי על קו ה-50, אני לבד. אני במטווח ריק, אין פה אף אחד. ציפורים מסביבי, מטוס עובר אחת לכמה דקות מעלי, רשרוש של עלים ולכלוך של עכבישים. אם הייתם שואלים אותי מה הייתי רוצה לעשות עכשיו – לקחת את המחסנית ולפרק את המטרה עד שהקרטון העלוב הזה יהיה כל כך מחורר שנצטרך לקרוא עליו קדיש.

אבל אי אפשר. צריך לחכות לחושך ורק אז להתפרק. כי אסור עכשיו, כי אם תעשה את זה תיענש, או פשוט תיראה רע. וזה מצחיק שמצאתי סיפור שבאמת קורה ברגעים אלו ומתאר אותי בארבעת החודשים האחרונים.

מעולם לא התקשיתי יותר מדי בבניית לגו. אני זוכר שכשאמא היתה קונה לי אחת לתקופה לגו, בעיקר מתי שהתנהגתי ממש יפה והבאתי ציונים טובים ביסודי, הייתי מרכיב אותו בהנאה כל כך גדולה ונהנה מהתוצאה הסופית, משאיר אותו על השידה ודואג שכל הבאים בשערי חדרי ידעו שזה הלגו שלי. אבל כרגע זה קשה, ואמא כבר לא שם. אנשים אחרים מסתכלים. לא סלחניים, לא רגועים, לא כל כך מתחשבים או מבינים שאת הלגו הזה אני לא מצליח לבנות בדקה. אני גם לבד, ואת הלגו הזה אף פעם לא בנו לבד.

Lego Photo mureut on flickr

Lego Photo mureut on flickr

כל חלק בלגו הזה מכיל כל כך הרבה תוכן וידע שעד שאני בכלל מרכיב את החלק עצמו אני מקבל ביקורת על הפסגה – שזה נראה מגעיל, שזה לא טוב, שלא השקעתי מספיק בחלקים למטה. ואני מתבאס, מתוסכל, דאון נפשי. נענש וזה רק מוסיף להכל. אף אחד לא מנסה להבין.

אם היום אמרו שלא השקעתי מספיק בחלק הראשון כי הוא הכי חשוב, יום אחר ימצאו משהו אחר ויגידו שהוא החלק החשוב. כי צריך את הכל עכשיו, השנייה. הרגע. אין להם סבלנות והם רוצים תוצאות. התהליך שולי, כי הם רק המבקרים, הם רק אלה שמעירים. הם לא בונים.

אני רוצה לצעוק ולהסביר! רבאק, אני אדם אחד שבונה את הלגו הזה! זה לא יכול להיות מושלם בן רגע.

אבל אני לא יכול. אז אני מחכה ללילה, וצועק לכרית.

אולי אני צריך לוותר על הלגו.

(vhmh) on flickr

vhmh on flickr

// עמית קפטה

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..







apace copy

האם אלוהים הוא הכל יכול?

נניח לרגע שאלוהים הוא הכל יכול, ואחד הדברים שהוא בוודאי יכול מתוקף היותו כזה, הוא לדעת את העתיד. את כולו. באופן מושלם. אך אם הוא יודע את מה שהולך לקרות בכל שנייה קדימה מרגע זה ועד אינסוף, אז בהכרח הכל כבר קבוע מראש, כאשר סרט חייו של כל אחד מאיתנו כבר קיים וכתוב, ולא משנה מה נבחר לעשות בשנייה הבאה של חיינו, כולנו פשוט פועלים בדיוק כפי שכתוב בתסריט. אבל מה אם בנוסף לכל זה, אלוהים יודע גם את העתיד של עצמו? ובדיוק כמונו, גם הוא השחקן הראשי של הסרט שנכתב בשבילו, ללא כל בחירה חופשית בעצמו, כאשר אותה תכונה של ידיעת העתיד, באופן פרדוקסאלי ואירוני גם יחד, למעשה הופכת את אלוהים למוגבל.

אז נניח לרגע שאלוהים הוא הכול יכול חוץ מאשר היכולת לדעת את העתיד. למרות שאם כבר גרענו מאלוהים תכונה אחת והוא כבר לא מושלם, זה לגיטימי לחשוב שאולי אנחנו, בני האדם, נסחפנו בדמיוננו, ולא כל התכונות שאנו מייחסים לו הן באמת נכונות. ייתכן שלאלוהים מספר תכונות אלוהימיות כאלו ואחרות, אך עם זאת יש לו גם כמה מגבלות.

מתוך עמוד הפייסבוק  Space.com

מתוך עמוד הפייסבוק Space.com

לכל תוצאה יש סיבה. הנחת היסוד של המדע.

כל אחד מאיתנו קיים כי אימו ילדה אותו, וכך גם היא, אימהּ שלה ילדה אותה, ודורי דורות אחורה נבראו כך, עד אשר עץ המשפחה מגיע לאותו יצור אמפיבי, שיצא מן הים וגידל ריאות, כשלפניו מינים רבים של דגים, שלפניהם השתלשלות אבולוציונית של אורגניזמים כלשהם, שלפניהם אינספור תרכובות של המון חומרים, שחלקם היו קיימים בכדור הארץ מיומו הראשון, אך רובם הגיעו לכאן כתוצאה של פיצוצים של סופרנובות בחלל, כשרגע אחד לפני שהחלל העצום הזה הפך למה שהוא בעצם היום, שנייה אחת בדיוק לפני המפץ הגדול האדיר, שגרם להתפשטות עוצמתית כה גדולה ומהירה, גודלו של העולם היה רק כגודלו של גרגיר חול. 

אבל אותו גרגיר שהיה קיים לפני 13 מיליארד שנה וריחף שם איפשהו בחלל, משהו או מישהו גרמו לו להיות שם, ובעצם אם הולכים אחורה מספיק בזמן, ניתן לחשוב שגילו של היקום שואף למינוס אינסוף. אך מהי לעזאזל ההתחלה? איפה הכל מתחיל? האם אין התחלה לעולם? האם האקסיומה המדעית שלכל תוצאה יש סיבה מביאה אותנו באופן פרדוקסאלי למסקנה הבלתי נמנעת שיוצר ההתחלה הוא בעצם האלוהים?

אז התכונה הראשונה של אלוהים, כפי שמוצגת גם בתנ"ך עצמו, בספר הראשון, בפרק הראשון בפסוק הראשון, במשפט הראשון, היא יכולת הבריאה.

בְּרֵאשִׁית, בָּרָא אֱלֹהִים, אֵת הַשָּׁמַיִם, וְאֵת הָאָרֶץ

מדהים שסיפור הבריאה בספר בראשית מתיישב בצורה כל כך מופלאה עם התיאוריה המדעית על בריאת העולם, כך שבעצם אף אחד מהסיפורים לא סותר את השני. כרונולוגיית סיפור הבריאה כל כך ללא שגיאות מדעיות שהסיכוי שכתב אותה בן אנוש לפני כל כך הרבה שנים, בלי ידע אסטרונומי, מדעי, אבולוציוני, מחקרי, בלי אינטרנט, בלי מיקרוסקופ, בלי מבחנות, בלי אמצעים, הוא כל כך שואף לאפס, עד שכמעט ולא נותר אלא להאמין שכתב אותו, כפי שטוענת היהדות, אלוהים בעצמו.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ

בדבריו, שבהמשך לאותו פרק, אלוהים בכלל מדבר בלשון רבים! "בצלמנו" "כדמותינו", כלומר לצידו באותה החלטה גורלית על איך בני האדם יראו, נוכחים ישויות נוספות! אולי בת זוגו, אולי בכלל אלוהימים אחרים שאחראים על עולמות אחרים, ואולי הוא מדבר אל מלאכים כלשהם, כך או כך, גם אנחנו, בני האדם, גם הישויות הללו, וגם אלוהים עצמו, כולם נראים דומים אחד לשני. הרי אלוהים בעצמו אומר במפורש שהוא החליט לברוא את האדם "כדמותנו", כך שאפשר להפסיק להניח שאלוהים הוא אמורפי ונמצא בכל דבר ובכל מקום, ולמעשה כל המחשבות הללו שמא אלוהים נראה כאחד האדם ייתכן ונכונות.

אלוהים הכל יכול, היא מסקנה אנושית בלבד, היא איננה מופיעה כלל בתורה, ואפילו אלוהים אינו מעיד על עצמו ככזה. אל לנו לקבל כמובן מאליו את פרשנותם התיאולוגית לתנ"ך של בני תמותה אחרים כנכונה יותר מהפרשנות שלנו, בדיוק כמו שמחובתנו האינטלקטואלית להטיל ספק גם בפרשנות הפרטית של עצמנו.

red-pill-or-blue-pill copy

מתוך עמוד הפייסבוק The Matrix

// עמית לדור

zolelan15-sketch-785x520

תרבות יום א' 80#

רוני-בעיר-הגדולה1 (1)
רגע לפני שאני מתחילה:
.
יש כמה סיבות שבגללן אני אוהבת את השבוע הזה: ראשית, נגמר אוגוסט. עוד מעט יתחיל הסתו ומיד אחריו יגיע החורף, העונה הטובה ביותר בשנה. זו גם תקופה של התחלות חדשות, אהבות והזדמנויות. חוץ מזה יש גם את פסטיבל צוללן ושבוע האיור. מה עוד אפשר לבקש?

הופעה:
מה? פסטיבל צוללן
מתי? יום ב', 31.8.15, 20:00
איפה? ברחבי העיר, תל אביב
למה? גם השנה, פסטיבל צוללן, פסטיבל מחול עכשווי, יתקיים במשך 3 סופי השבוע הקרובים. הפסטיבל מציג ברחבי העיר מגוון מופעים במגוון חללים, תיאטראות, מוזיאונים וגלריות; עבודות מאת כוריאוגרפים מובילים, צעירים ומנוסים, מהארץ ומחו"ל. אז מה יהיה לנו? מופעי מחול, מופעים ייחודים שנעים על הגבול שבין תיאטרון וריקוד, ערבים ניסיוניים ועוד. היכנסו לאתר הפסטיבל וגלו את שלל המופעים. אין גבול לדמיון!
כמה? משתנה בהתאם למופע. לרשימת המופעים המלאה ולרכישת כרטיסים, היכנסו לאתר.
איפה נרשמים? פשוט באים. פרטים נוספים באיוונט הפייסבוק.
zolelan15-sketch-785x520

הופעה:
מה?
Bill and Murray
מתי? יום ג', 1.9.15, 20:30
איפה? התיאטרון הערבי עברי, טיילת מפרץ שלמה 10, יפו
למה? אם זה היה תלוי בי, הייתי מתחתנת עם ביל מארי.התאהבתי בו באבודים בטוקיו ומאז הוא הגבר המושלם בשבילי. כנראה שיש משהו בשם שלו, כי לאחרונה התאהבתי גם בשלישיה Bill and Murray. שלישיית סינטיפופ עם מלודיות נעימות שגורמות לי לעצום את העיניים במשרד ולדמיין איך אני נודדת בין עולמות קסומים.
כמה? ללא עלות
איפה נרשמים? פשוט באים. פרטים נוספים באיוונט בפייסבוק.

תערוכה:
מה? שבוע האיור
מתי? יום ה', 3.9.15 20:00
איפה? ברחבי העיר, תל אביב
למה? אמנם קוראים לזה "שבוע האיור" אך למעשה מדובר ב-10 ימים גדושים ב-40 של למעלה מ-300 אמנים משובחים בתחום האיור, המפוזרים ברחבי העיר תל-אביב יפו. כשהתיישבתי לכתוב את ההמלצות לשבוע הקרוב, חשבתי שאוכל להדגיש במיוחד כמה מהתערוכות, אבל זה לא היה פשוט. לכו לראות את הכל. צירפתי את האיור של דן אלון. תוכלו למצוא עוד עבודות שלו במלון רויאל ביץ, רח' הירקון 19.
כמה? רוב האירועים ללא עלות.
איפה נרשמים? פשוט באים. פרטים נוספים ורשימת התערוכות המלאה באיוונט בפייסבוק.
Snap 2015-08-30 at 00.32.40

תערוכה:
מה? פינפוינט
מתי? יום ה', 3.9.15, 20:00
איפה? גלריית פינגרפרוג'רטס, רח' שביל המפעל 3, תל אביב
למהתערוכה זוגית של האמניות הילה בן ארי ושפי בלייר, בה יוצגו עבודות וידאו,  עבודות הצבה וסדרת עבודות צילום באמצעות דימויי גוף וגופניות נשית. העבודות בתערוכה מבקשות לעסוק במתח בין הפרטי לציבורי, במרחב אישי לעומת סדרים חברתיים, משטור, היווצרות, התקשחות והתקבעות של דפוסי חשיבה סטריאוטיפים.
בן ארי ובלייר, בוחרות באמצעות עבודותיהן ושימוש בדימויים גופניים שונים להציע נקודת מבט שונה להסתכלות על המציאות החברתית. התהליך הדואלי, שבו הן מפרקות את מושג הגוף לחלקיו ומאפשרות איסוף מחדש, הינו האמצעי והמהות של אריגה מחדש של מושג הנשיות והגבריות ודרכו הצעה להתייחסות לתפיסות חברתיות שבסיסה ברבגוניות הקיימת בה. כך מתקיימת הסטת מוקד הדיון מבעל הכוח לעבר מי שהכוח מופנה אליו. פעולה זו מאפשרת התבוננות לא רק כהפנמה או כהתנגדות אלא גם כצורה יצרנית של מבט אלטרנטיבי.
כמה? ללא עלות.
איפה נרשמים? פשוט באים. פרטים נוספים באיוונט בפייסבוק.
הילה בן ארי שפי בלייר

הופעה:
מה? האחים רמירז
מתי? יום ו', 4.9.15, 22:00
איפה? האוזןבר, רח' קינג ג'ורג' 48, תל אביב
למה? הו האחים רמירז! עברו שנים מאז ראיתי אותם בפעם האחרונה, אי שם ביפו. למעשה עד אותו הערב לא הכרתי את האחים. הם הרימו הופעה ספונטנית, או לפחות כך זה היה נראה, בלב השוק. התמכרתי. עכשיו הם משיקים סינגל חדש ובמיני טור, בו הם מארחים את רות דלורס וייס הנהדרת.
כמה? 55 ₪ במכירה מוקדמת או 60 ₪ בקופות.
איפה נרשמים?
פשוט באים. פרטים נוספים באיוונט בפייסבוק.

 

בקטנה:
הלופ השבועי שלי הפעם הוא לצלילי MARBL. אני יכולה להסביר, כמו תמיד למה, אבל הפעם אני מעדיפה שלא. אני רוצה שמי שיקשיב לזה בפעם הראשונה יתאהב בזה כפי שזה קרה לי. ללא הכנה מוקדמת, ללא ידיעה שזה מה שהולך להתגלגל לי במעלה האוזן ולרדת כמו כאב חד ללב.

// רוני שפי

MAVEZE TO GO

חייבים שתצטרפו למועדון החברים שלנו!
רוצים להתעדכן לגבי מה שהולך הרבה לפני כולם? להיות במקומות הנכונים בזמן הנכון ולקבל הטבות מפנקות? תנו לנו לעדכן אתכם..