y-you1-2-1 (2)
מי את
?
שירי הוד, בת 30, נולדתי בארה"ב, אבל גדלתי ואני חיה היום בתל אביב. מתרגלת אשטנגה יוגה מסורתית (Mysore Style), ולאחרונה השקתי את האתר שלי COME OM - מותג אונליין של בגדים ואביזרים ליוגה ממותגים שווים מרחבי העולם. חייתי בניו יורק, בקליפורניה, בבאר שבע ובפלמחים ואני מבקרת כל שנה בהודו לכמה חודשים. ישראל היא המקום הכי טוב בעולם שלי, אבל תנועה, שינויים והמעברים הקיצוניים האלה ממקום למקום מכניסים לי אדרנלין לחיים.


דודי חסון 1 צילום: דודי חסון

ההחלטה הכי עצמאית שלקחתי
לפני חצי שנה החלטתי לעזוב את הפלורוסנטים ואת התשע-עד-חמש, כשהמטרה שלי אחת וברורה - ליצור לעצמי את הלייפסטייל שאני חולמת עליו, זה שיעניק לי את החופש לעבוד מתי שאני רוצה וכמה שאני רוצה מכל מקום בעולם. ובעיקר, למצוא עיסוק כזה שיחזיר לי את התשוקה והיצירה לחיים. אחרי כמה חודשים האתר שלי כבר היה באויר. לא ברור איך זה קרה, אבל כנראה שהיה לי חלק בזה. יש מלא ויתורים בדרך, אלפי קשיים ומאות פחדים שמתעוררים. אבל אין מחיר לחופש.


IMG_6449 copy


ההורים שלי אומרים לי כל הזמן
הו! הנה מצאת עוד סיבה להכנס לסטרס. היום אני די בשליטה על הסיפור הזה, אבל בבסיסי אני חרדתית מאוד. עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה, והיום בו למדתי על OCD היה רגע מכונן של הארה וגילוי עצמי. מיד אחריו הגיע התקף חרדה כמובן.


אם הייתי חבר כנסת הייתי מציעה הצעת חוק ל:
רגע של רצינות, הייתי מגבילה את מספר הקדנציות של ראש הממשלה לשתיים. בעיקר אם שמו מתחיל באות ב׳, שם משפחתו מסתיים ב-יהו, ואשתו וואו.


המחשבה האחרונה שלי לפני השינה היא אני כל כך אוהבת לישון. אני כל כך אוהבת לישון. אני כל כך אוהבת לישון. כל כך נעים פה במיטה.


דודי חסון הבגדים של COME OM (צילום: דודי חסון)

ה-SMS הראשון שלי בבוקר הוא ל...
בגלל שאני מתרגלת יוגה על הבוקר, אני הולכת לישון די מוקדם ואוהבת לשים את האייפון על איירפליין לפני השינה, גם כי לא בא לי קרינה והפרעות וגם כי יש משהו מאוד מרגש בלפתוח כל בוקר מחדש את המכשיר ולראות מי חשב עליך. כל מי שחיפש אותי בזמן הזה - יזכה למענה דבר ראשון על הבוקר.


פעם ראשונה שאמרתי "עברתי את הגיל הזה" הייתה
סבתא שלי בת שמונים פלוס והיא מטפסת בחו"ל על הרי געש, אבא שלי בן שישים וחוצה את איטליה על אופניים, ודוד שלי הקים משפחה מושלמת עם שלושה ילדים בגיל ארבעים וחמש. זה לא הגיל זה הגיים. 


צילום: עמית אופק צילום: עמית אופק

כשאהיה גדול אהיה
אני מקווה שאעסוק במשהו שקשור ביצירה. למדתי בבית הספר לאמנויות והייתי ילדה שמציירת, מפסלת ורוקדת כל הזמן. אני לא יודעת אם זה קשור למקום שהתמקמתי בו בתוך המערכת, או סתם לעניינים שלי, אבל מאז שסיימתי את הלימודים שם (אתמול זה לא היה), המקום הזה בתוכי די נזנח ומתחיל לדגדג לי עכשיו.

בואו לראות :)


צילום: דודי חסון צילום: דודי חסון

צילום תמונה ראשית: עמית אופק


Your email was successfully saved