טעות! כמו שנר נמצא בשיאו רגע לפני שנגמר, כך היו גם היחסים איתו - במיוחד מכיוון שהתקיימו על אש נמוכה עד כדי כך שלפעמים נשכחה.
עודדה אותי האמונה שזוגיות לא תלויה בהתאהבות, אלא בבניית חיבור והערכה הדדית בשילוב של משיכה מינית, אבל כשמצאנו את עצמנו מתקרבים ומתחפשים לרומנטיים, הקסם פג והגעגוע נגמר.

הוא יודע שאני מונוגמי, אבל עדיין נכנס לאפליקציות כשאני לידו, גם אחרי ששינינו את הסטטוס ל"מנסים לצאת לדייטים כדי לדעת אם יש סיכוי". זה מצד אחד לא נעים לראות שאני לא מספיק נוכח במקום או לא מספק אותו, אבל מצד שני אני גם ככה לא שלם עם הניסיון הזה, אז הרשיתי לעצמי להמשיך להתקיים באפליקציות כדי להשאיר את החלון פתוח גם כשהדלת סגורה.

כבר שכבנו כמה פעמים, גם כשהוא היה בזוגיות וגם אחרי שנפרד מהחבר שלו. לא חשבתי לרגע שזה פותח הזדמנות לקשר בינינו, סתם היינו יזיזים שמעולם לא היה ביניהם גרם של רומנטיקה, אבל עכשיו, אחרי חצי שנה - הוא החליט שבא לו לראות אותי גם מחוץ למיטה. הוא אמר שהוא רוצה לאכול איתי ארוחת בוקר בבית קפה אחרי שנתעורר, ובאותה הזדמנות גם הציע שנעשה סופ"ש ביחד.

הסכמתי, כי הוא נחמד ומצחיק וכיף לי איתו, אבל אחרי שהתעוררנו, רגע לפני שיצאנו, הוא אמר בנימה של ספק רצינות ספק ציניות שזה הדייט הראשון שלנו. צחקתי כי... זה מצחיק. הוא מצחיק כזה, קומיקאי... זרמתי.
יצא שדיברנו שיחה לא רדודה בפעם הראשונה, אחרי חצי שנה של קשר שמורכב ברובו הגדול מציניות וסקס, מה שמאכיל אותי סופ"ש שלם סרטים האם הוא באמת ראה בזה דייט.

יש חוקים ליזיזות! אנחנו מזדיינים, מתגעגעים ולא מפתחים רגשות, אחר כך נפגשים במקרה ברחוב ולא יודעים מה לעשות עם המבוכה ויום אחרי קובעים לסקס כמו שצריך, כמו שכתוב בספר! אסור להפר יזיזות!

כמה ימים אחרי, כשאני בעבודה, הוא כתב לי שהוא מזמין אותי לבוא לראות הופעה בצוזאמן איתו ועם ידידה שלו. הסכמתי כי אני אוהב הופעות ואני אוהב את הצוזאמן, אבל כשעברתי דרכו לפני הוא אמר בנימה רצינית שזה הדייט השני שלנו, וגם ציין שכבר כמה שבועות אנחנו כבר מדברים מעבר לסקס הבא שלנו ושהוא מוכן להכיר אותי לחברים שלו, מה שלא היה לו עם אחרים.

אז שתקתי... אני נמשך אליו מאוד וכיף לי איתו, אבל איך אפשר לנהל זוגיות בלי רומנטיקה?
אני לא רוצה למצוא את עצמי מתפשר כדי שסוף סוף תהיה לי סיבה לפרסם "In a relationship".
פתאום עלו עוד סיבות לכישלון: הוא לא מבין את ההומור שלי, יש פער גילאים, פער מעמדות, הוא לא מנהל איתי שיחות עמוקות באמת וכל ההתנהלות שלי איתו נראית כמו של ילד בכיתה ו' שבא לעשות צחוקים עם חבר שלו.

התחלתי לספר בהתרגשות לאנשים הקרובים אליי שאני בקשר נסיוני חדש עם היזיז, התרגשתי בעיקר מהעובדה שסוף סוף אני בקשר שהוא לא יזיזותי או כזה שנגמר אחרי דייט אחד, אבל היה ברור לכולם שאין בי את ההתרגשות שבאמת יכולה לבנות זוגיות מסקרנת ומלאת תשוקה. אין בי את הפרפרים בבטן שמתים לצאת ולהשוויץ לכל העולם, אבל אני שכנעתי אותם שזה מספיק ושאנחנו מנסים.
חבל שלא האמנתי לעצמי.

ברגע שקיבלתי את העובדה שזה בסדר שאנחנו מנסים וזה יקרה לאט לאט, הזמנתי אותו לבוא איתי לחוות החופש ללטף טלאים ולהכיר קצת ערכים מהעולם שלי. הוא כתב לי שאין לנו עתיד רומנטי, שהוא כן רוצה להישאר איתי בקשר חברי/אפלטוני כי אני מצחיק וחכם ובלה בלה, אבל לא זוגי. נפגעתי, כי מישהו סוג של זרק אותי, אבל אחרי שתי דקות של אכזבה הרגשתי פתאום תחושת הקלה כל כך גדולה, עד שהרגשתי רצון רק לומר תודה ליקום, שיודע לנתב אותי למקום הנכון, ללמוד להקשיב להבא לאינסטינקטים שלי ולפעול ישר לפני שזה יהפוך שוב למבלבל ופוגע.

אז הפסדתי יזיז, אבל הרווחתי ביטחון... נראה לי שזה שווה את זה.

// שי יצחק הלוי

Your email was successfully saved